מה נקרא אמירת שם ה’ לשווא? האם בתפילה אם מזכירים שם ה’ בלי כוונה - בשם אדנות או בא-לקים זה נחשב לשווא? בילקוט יוסף הוא מביא סיפור על אדם צדיק שלא זכה לגן עדן רק בגלל שאמר שם ה’ לבטלה. זה מוזכר בכותרת של כוונה בתפילה או משהו כזה שקשור לכוונה. כך גם בתהילים - האם באמירת תהילים חובה לכוון בשם ה’? די קשה לכוון בכל שם ה’ שיש בתפילה ובמיוחד כדי להתפלל במניין צריך להתחיל הרבה לפני והבנתי שגם הנוסח שאומרים בהתחלה לא מועיל לגמרי ועדיין צריך לכוון (שהוא אדון העולם בלי היה הווה ויהיה) מה הרב מייעץ לעשות? בתפילת עמידה אני משתדל לכוון בכל ובד"כ אני מסיים אחרי קדושה. וקשה מאד לצאת ע"י החזן שלפעמים מדלג על הפסוקים קדוש וברוך ולא שומעים הכל ואותו דבר בקדיש. מה לעשות?

עיקר איסור "לא תשא לשוא" הוא בדברי חול וקל וחומר בשבועה. ויש שכתבו שגם ברכה לבטלה אסורה מן התורה ואפשר לומר שזה חמור רק אם המברך יודע שזה לבטלה, אבל אם זה בטעות אינו ראוי לעונש ח"ו. ומה שנזכר על הצדיק - זה לפי מדרגתו שיכול היה לכוון אבל לא לפי מצבנו שאין בכוחנו לעמוד בזה. די אם תתכוון בקריאת שמע ובתפילת שמו"ע, ואל תחוש להפסד שמיעת הקדושה בצורה בהירה, ובלבד שתפסיק ותכוון לשמוע קדיש וקדושה.