ילדינו הבכור הגיע לגיל תנועת נוער, ומאוד רוצה ללכת [תנועה נפרדת]. אנחנו מאוד חוששים משום שאנו רואים מיהם המדריכים והקומונרים, וצורת הלבוש לא משדרת יראת שמיים אלא מרדנות: הכיפה מאוד מאוד קטנה, ולא לובשים טלית קטן. מלבד זאת, חברי’ה ב’ של התנועה מורכבת מכמה טיפוסים מרדניים. אנו חוששים מהדוגמא האישית שהילד יקבל מהמבוגרים שם. אולם מאידך, הילד רוצה כי האוירה הכללית בכיתה שלו היא שהולכים. מה לעשות?

תלוי מי החברים שלו בקבוצה. אם הם באים ממשפחות רציניות, יש לכנס את ההורים של החברים בכדי לעמוד עם יד על הדופק שקבוצה זו של הילדים יהיה בה דגש על הקודש. בגיל צעיר נקבע מה הרוח שתנשוב בקבוצה זו של הילדים.