לצערי, אני רואה הרבה מחבריי וממכריי אשר מתחתנים ב"ה אולם הישיבה בחתונה מעורבת והריקודים בנפרד ואיני מבין ומסכים לזאת. אני יודע מדברי הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב בפרק ו הלכה כ ואני מצטט: "חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו מסבבין ומחפשין בגינות ובפרדסים ועל הנהרות, כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים, ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו על דבר זה לכל העם, כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתים לשמחה, ולא יימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה." לטענת חבריי זה דבר מקובל ומאושר על ידי רבנים שלהם. תמיד היתה הפרדה והקפידו על זה במיוחד, וגם אני זוכר שבבית המקדש עשו הפרדה. אני יודע שבארץ מוצא אבותי, בני המשפחה היו יושבים לאכול בנפרד ולא חסר דוגמאות בנושא. האם אפשר לקבל הסבר בנושא? מדוע איני שומע את הרבנים יוצאים כנגד התופעה הזאת? אני יודע שלגבי צניעות לא אמור להיות פשרות בענין.

אני שמעתי שהיו רבנים גדולים שעשו חתונות מעורבות והם לא מחו בענין. כך שמעתי על ר' משה פיינשטיין. והדברים מתיישבים עם תשובה שכתב באגרות משה שם נוטה לומר שאין איסור מדינא לשבת בדברי הרשות בלי מחיצה בין נשים וגברים. אולם יש להסתפק האם כוונתו גם ללא הפרדה או רק ללא מחיצה. בפשטות דבריו נראה שאין דין הפרדה אלא רק דין מחיצה במקום שיש שמחה ודברים שבקדושה. כך גם הראו לי תמונות על גדולי ירושלים בדור הקודם שרואים שהם ישבו למרות שהחתונות לא היו נפרדות. אולם יתכן שמדובר על חתונות קטנות שהם עיקר היושבים היו רק קרובי משפחה. ההבדל בין ישיבה עם אנשים זרים לבין ישיבה עם בני משפחה הובא בספר שובע שמחות [פרק ד' הלכה טו] החילוק הזה מבוסס על דברי הב"ח בתשובה [תשובות ב"ח החדשות ס' נה] ההיתר לישיבה שאין בה הקפדה על הפרדה מבוסס על דברי הלבוש בקונטרס המנהגים אות ל"ו. שם הוא כותב "אין נזהרים עכשיו בזה [מתייחס לדברי ספר חסידים שלא לומר השמחה במעונו כשנשים יושבות בין האנשים] ואפשר משום דעכשיו מורגלות נשים בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כל כך מתוך הרגלן ביננו וכיון דדשו דשו." יש דיונים רבים האם לקבל את היתרו של הלבוש. לסיכום: ודאי שטוב היה אם היו הקהילות מתרגלות לחתונות נפרדות אולם במקום שלא הורגלו לכך קשה לומר שודאי הדברים אסורים מצד הדין.