האם מותר לזוג נשוי לעשות צילומי זוגיות? האם זה משנה אם זה צלם או צלמת? איפה עוברים גבולות המגע וכדו'?

שלום וברכה, יש להביא צלמת שאין לה איסור להסתכל עליכם (אך ראוי מצד הדרך ארץ לא להראות חיבה יותר מדי). אם אין לכם אפשרות להביא צלמת, אפשר להביא צלם אך אז צריך יותר ליזהר לא לעשות דברים לא צנועים כי יש בכך חשש שאתם מכשילים את הצלם להסתכל במה שאסור לו. מקורות והרחבה: הגר"ע יוסף זצ"ל נשאל אם מותר לגבר לצלם נשים. כך מובא בספר מעין אומר (חלק יב סימן עמ' רלז): "שאלה: האם מותר לצלם נשים כאשר הן רוקדות? תשובה : אסור. ולצלם נשים לא רוקדות? תשובה: מותר. הוא לא מתכוון לראות אותן". ובהערה הוסיף: "אמנם שמעתי בשם אדם שעובד בצילום, שאמר ששאל את מו"ר נר"ו והתיר לו. ואיני יודע אם אכן כך שהתיר לו רבנו או נתלה באילן גדול כמו שמצוי הרבה שתולים הרבה שמועות של בוקי סריקי במו"ר נר"ו" ". לסיכום עולה מדברי הגר"ע יוסף שיש סברא שהצלם עסוק וטרוד בעבודתו ולא כל כך בא להרהור, כעין ההיתר של רופא. אלא שאין להקל (לפחות לא לכתחילה) כאשר הוא רואה דברים לא צנועים כי קשה לצלם ליזהר שלא לבוא להסתכלות האסורה. כעין דברי הגר"ע יוסף מבואר בדברי עוד פוסקים. גם כאשר מדובר בצלמת יש עניין למעט בענייני חיבה בפני אחרים. כך מובא ברמ"א (אבן העזר כא ה): "יש אומרים דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה, כגון לעיין ברישיה אם יש לו כינים, בפני אחרים (נ"י פרק חזקת הבתים)". במקור דברי הרמ"א, הנימוקי יוסף (שם), נראה שלא מדובר באיסור גמור אלא בעניין של דרך ארץ. ז"ל: "יצר בהאי עלמא ליכא. שמעינן מהגדה זו דרך ארץ שאינו ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בדברים הללו בפני אחרים". ועיין בט"ז (שם) שביאר שיש שני עניינים בדין זה: א. שלא להביא אחרים להביא לידי הרהור. ב. מצד הצניעות והדרך ארץ. נראה לענ"ד שבענייננו אם מדובר בצלמת אין לחוש כל כך לעניין זה מצד הרהור, וכן מצד דרך ארץ יש קצת להקל, כי יש בכך כנראה קצת צורך לזוג, והצלמת עסוקה בעבודתה, ולא מדובר בפני רבים.