החפץ חיים כתב ב"חפץ חיים" הלכות לשון הרע עמוד צח הלכה ד ש"עיקר התשובה לפי מרירות הלב". והשאלה, האם צריך לשמוח למרות שאדם נופל, כמו שלפי מה שהבנתי מדבר על כך בתורתו רבי נחמן, או שעדיף לא לנסות לשמוח מזה אלא להשאר במרירות לב בגלל החטא?

שלום רב: העיקר להגיע למצב שהחטא הוא שנוא, שיש הרגשה שהחטא הוא רעל. הרגשת המרירות ואי השמחה הם יסורי התשובה שצריך להאמין שהם בעצמם מטהרים אותך ומרחקים את החטא ממך. לאחר היסורים מגיעים לימים של שמחה וחירות משעבוד החטא. אז מגיעים לשפלות רוח שאינה באה יחד עם צער אלא דווקא עם שמחה. ברגע שאדם יודע שיש גדולים ממנו, והוא רוצה ויכול ללמוד את הטוב מהגדולים ממנו, הוא מתמלא שמחה על כך שיש לו את דרך ההתעלות ואת הדרך להמשיך ללמוד. כל טוב.