בקצוש"ע מאת הרב מרדכי אליהו זצ"ל מופיע הערה בנוגע לטבילת כלים: "אם מתארח במקום שספק אם הכלים הוטבלו - יכול להשאילם לגוי מדעתו". אבקש לבאר את העניין: האם הכוונה שהאורח יקח את הכלי ויזכה אותו לגוי שמכיר ואז ישאיל את הכלי מהגוי וישתמש בו?! אם כך, הדבר תמוה מאוד: כיצד ניתן להקנות לגוי כלי שהוא בבעלות המארח? לאחר הקניית הכלי לגוי, כיצד ניתן לשאול את הכלי בלי רשותו של הגוי? האם ניתן לסמוך על ההיתר גם כשהכלי ודאי לא טבול (במקרה של פגיעה במארח)? האם הרב בעצם מסכים עם דעת הרב אריאל (שו"ת באהלה של תורה ח"א סי’ י"ט) שטבילת כלים הוא חיוב גברא על בעל הכלי ולא חיוב חפצא - שהכלי יהיה טבול, ולכן מותר להשתמש בשעת הדחק? אשמח לקבל תשובה עוד השבוע היות ואני צריך למסור שיעור בעניין בשבת הקרובה. תודה רבה!

הכוונה היא לומר לבעל הבית שיקנה את הכלי לגוי ואז ישתמשו בו כל הסועדים ע"י שאלה מן הגוי. בוודאי שהאורח בעצמו לא יכול להקנות כלי שאינו שלו.