אני בן 21 תלמיד ישיבת הסדר. כבר כמה שנים שאני כל הזמן שואל את עצמי: בשביל מה? אני מרגיש שהחיים מיותרים. לא רע לי בחיים וגם אם טוב בחיים עדיין למה אני צריך את החיים האלה? למה נבראתי, שיעזבו אותי בשקט - לא מדובשך ולא מעוקצך, לא רוצה לסבול ולא רוצה להנות! הרעיון הזה גם מופיע במחלוקת ב"ש וב"ה שלבסוף נמנו וגמרו שנוח לו לאדם שלא נברא משנברא. אמנם אני לומד תורה ושמח בלימוד, שיעורי התורה ממלאים אותי, אך שוב, עדיין קשה, הרי כל זה בדיעבד אחרי שאני קיים, ומלכתחילה אם לא הייתי נברא לא הייתי צריך כלום? ואם תאמר שאני קשור למערכת יותר גדולה כמו עם ישראל והעולם כולו, ואני חלק ממערכת שלא יכול להתנתק ממנה, אז למה? למה אני נוצר בעל כורחי? אני לא רוצה להיות במשחק הזה! לאיפה גם נעלמה הבחירה? תודה רבה לרב.

שלום רב: החתם סופר באר שכל מה שנאמר נוח לו לאדם שלא נברא כל עוד שאינו מפשפש במעשיו והוא מצד עצמו עלול להימשך אחר החסרונות והמגרעות שיש בעולם . אולם אם הוא מפשפש במעשיו אזי טוב לו והוא גורם שיהיה גם טוב לעום כולו. העולם נברא בכדי להופיע את הטוב בכדי להוסיף טוב בעולם. אדם הוא חלק מזה. ככל שאדם בוחר מעצמו בטוב כך הטוב בא בצורה שלמה יותר בצורה גדולה יותר. כל טוב