הרמב"ן כותב, ד"ה וטעם בהאריך הענן: לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאווים מאד לנסוע מן המקום, אף על פי כן לא יעברו על רצון ה’. וזה טעם "ושמרו בני ישראל את משמרת ה’ ולא יסעו", כי מיראת ה’ ומשמרם משמרת מצוותו - ולא יסעו, וכן אם "יהיה הענן ימים מספר" כשנים או כשלושה ימים והיו העם יגעים מאד ועינה בדרך כחם (=המליצה שאולה מתהילים ק"ב) יעשו רצון ה’ ללכת אחרי הענן. וכי הייתה להם ברירה, הלא היו זקוקים להגנת הענן שהיה הורג נחשים ועקרבים והיה מיישר את הדרך ומגן מחום המדבר והיה מגהץ את הבגדים וכו’. אז מה כאן השבח ?

לשואל שלום, אמנם ענני הכבוד היו להם למשמרת, ואכן לא כדאי היה להם לאחר או להקדים את ענני הכבוד מחשש שיפגעו, אך מדברי הרמב"ן אנו למדים כי לא זו הסיבה שגרמה להם לציית לדבר ה', אלא "מיראת השם ומשמרם משמרת מצותו, לא יסעו". ברכה נאמנה