בס"ד יש לי שאלה בנוגע למושג שנקרא בפי כל "עישון". אני בחור צעיר מאוד, בן 25 ועוד קצת חודשים, צעיר בנפשי, חייכן ואוהב לצחוק ב"ה, אופטימי, למדתי בשובו והרב שלי עישן, וגם שמעתי שהרבה מגדולי ישראל עישנו. האם לפי ההלכה מותר קצת לעשן או להתחיל לעשן? מה הבעיה בעישון טבק, ומה ההלכה למי שמעשן כבר הרבה (אני לא כזה ב"ה)? האם מה שכתוב בהלכה בשו"ע (שאפילו בט’ באב): "שמי שחסרון הטבק מפריע לו מותר לעשן בתשעה באב אפילו"! לדעתי זה קצת נוגד את ההלכה, ומצד שני כתוב את זה בשו"ע וזה מובא בהלכה? מה האיסורים שכרוכים ב’עישון’ סיגריה? האם מותר לעשן במוצאי-שבת (אני בד"כ לא מעשן) כמה נשימות של סיגריה, כגון שליש מסיגריה אחת (חוץ מהבדלה), כדי להחזיר את הנחת שיצאה הנשמה היתירה ויש צער? אני התחלתי קצת "לעשן" פעם מגיל 24.5-25 ועישנתי 11 סיגריות בחצי שנה. ועוד מה הבעיה בהלכה ב’עישון’? והאם יש סתירה מצד פוסקים אחרים שזה נראה לי קצת מזעזע שמרן השו"ע כתב דברים כאלה?

שלום רב: שתי נושאים נוגעים לעישון: א. השאלה של פיקוח נפש וסכנת נפשות. ב. השאלה התרבותית. בנוגע לפיקוח נפש - מוסכם על כל הרופאים שעישון לא בריא. נכון שיש גם אוכל לא בריא, אבל עישון זו פעולה שכל כולה לא בריאה וחבל להתחיל ולהתרגל לדבר שאינו בריא. לגבי הצד התרבותי - זה תלוי בצורה במידה בהקשר וכד', וזה נוגע לכל הבילויים והדברים שאנו עושים סתם בשביל הכיף. כל טוב