תודה רבה לרב על התשובה. א"כ איך אפשר להסביר את דברי רש"י שהבאנו קודם? רש"י מדגיש שהבעייתיות היא בכך שהיא תשיב לו שלום ("שאם אשאל בשלומה תשיבני"), ולא על עצם דרישת שלום לאישה שהיא הבעייתית.

נראה שרש"י בא להסביר את הקישור למושג "קול באישה ערווה", מה פשר ההדגשה על הקול, ולכן התייחס לתשובת האישה. וזה חלק מהעניין של קירוב הדעת בשאילת שלום, שהוא מדבר והיא עונה. עיין גם ב'ים של שלמה' בקידושין פרק ד סימן ד: "וההיא דקול באשה ערוה דקאמר, משמע שאסור לדבר עם האשה, כמו שפי' רש"י, אם אשאול בשלומה, תשיבני, ונראה, דדיחוי הוא דקא מדחיה ליה, דלא אסרו אלא לשמוע קול שיר, ע"ד המקרא (שה"ש א', י"ד) השמיעני את קולך כי קולך ערב, גם לא מצינו שנזהרו גדולים הראשונים מלדבר עם האשה, בכמה עובדא שבתלמוד, גם במחברים לא הזכירו פה, אלא שאין שואלין בשלום אשה, והיינו משום חיבה". נראה שכוונתו באומרו "דיחוי הוא דקא מדחיה ליה" שהטענה מצד "קול באישה" איננה מדויקת בהקשר זה. ועיין בכל הסוגיה בקידושין שם, שנראה שרב יהודה התאמץ לצטט את מאמריו של שמואל בכל עניין, כדי להראות לרב נחמן שלא נהג כשורה בהזמנתו לדין (רב יהודה היה גדול תלמידי שמואל. רב נחמן מצטט הרבה מאוד את שמואל בש"ס, אבל לא ברור לגמרי אם היה תלמידו ממש. מכל מקום, ניכר מהסוגיה שרב יהודה השתדל להראות לו שהוא תלמיד מובהק של שמואל, והדבר משתלב יפה בכל העניין, עיין שם). לפיכך, אין תימה אם רב יהודה השתמש כאן במאמר של שמואל גם אם אינו מתאים במדויק להקשר.