הבנתי שעולמנו נקרא עולם מלשון העלם, כלומר ה׳ יתברך בבחינה מסויימת מסתיר פניו מאיתנו כל עוד אנחנו חיים בתוך גוף ובתוך העולם הגשמי. השאלה היא איך בכלל ניתן להכין את עצמנו לחיי עולם הבא, כאשר שם המציאות היא שונה בתכלית השינוי. דוגמאות להבדלים - שם לא זקוקים לאוכל גשמי כדי להתקיים, שם זה נצחי ואילו כאן בעולמנו העל ארעי וזמני. בנוסף כמה שנקיים כאן מצוות עדיין כשנגיע לשם חייב שנקבל הלם מסויים, כי זה יהיה לנו ממש בבחינת לידה לתוך עולם רוחני אשר חוקיותו בו שונה וזרה לנו עד מאוד. השאלה - איך ניתן כבר בעולם הזה לעשות את החיבור עם הלא נודע ע״י התורה וקיום המצוות ? הרי בעבור המצוות או ח״ו עבירות אנו עתידים להיפרע רק לאחת פטירתנו. והדבר מותיר אותנו כאן בעולם הגשמי בסוג של אי וודאות תמידית והרבה בלבול למרות העיסוק בתחרה. שאלה נוספת בהקשרה זה - מדוע יש אנשים צדיקים שרו מים נשמתם לעיסוק בתורה מצוות וגמילות חסדים ובסוף נפטרים במיתות משונות. דוגמא- החרדים נטבחו למוות בבית כנסת ״מרכז הרב״ בירושליים במוות כל כך אכזרי. אני מבין שהם נקראים הרוגי מלכות, אך עדיין למה באכזריות כזו ? היכן רחמי ה׳ יתברך במקרים אלה ? או שאלה נוספת - היכן היה ה׳ יתברך בשואה שם נטבחו למוות באכזריות המוני חרדים ?

שלום רב: העולם הזה כפרוזדור לפני הטרקלין. המשלה זו מלמדת אותנו שלמרות שיש פער עצום בין העולמות בכ"א יש גם חיבור והאור של הטרקלין הוא נראה גם בעולם שלנו. השאיפה שלנו היא מדיני פער לקבל הארות והברקות שיגלו לנו מעט ממה שמכוסה בעולם הזה. אני חושב שכל מי שעובד את ה' יש לו לפעמים הארות אלו. למשל ביום הכיפורים יש לנו הרגשת געגועים והשתוקקות לעליונות . בעולם האמת הרגשות אלו לאיהיו חד פעמיות אלא דבר יום ביומו. הסילוק של צריכים בצורה משונה כבר הוזכר כשאלה גדולה שבאחת המאמרים בחז"ל הוזכר שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה לאחר שראה אחד מעשרת הרוגי מלכות נהרג בצורה משונה. מיתת רבי עיבא עוררה תמיה רבתי בכל העולמות . זו תורה וזו שכרה? ועל כך לפעמים אין תשובה אלא " שתוק, שכך עלה במחשבה לפני". יש בארו כך עלתה המחשבה - זו מזכיר את המ שהקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין. הפער שיש בין העולם הרוחני העליון לבין העולם שלנו בא לידי ביטוי בכך שבסילוק בין העולמות דווקא על ידי המיתה המשונה יש צמצום הפער וזכות המיתה המשונה עומדת לנפטר שיזכה לאור עליון יותר גדול. בשורות טובות