שלום כבוד הרב, ישבתי עם חברות בסבב שבו כל אחת שיתפה בספקות שלה באמונה וכשהגיע תורי הרגשתי מבוכה כי למרות שחיפשתי בתוכי גיליתי שאין לי שאלות או ספקות באמיתות היהדות ובקב"ה. מאז המחשבה הזאת לא עוזבת אותי ואני מפחדת שהחוסר הזה הוא לא בסדר, כי תמיד אומרים שדווקא מתוך הספקות והבירור מגיעים למדרגות רוחניות גבוהות יותר. האם חוסר השאלות שלי הוא חיסרון בעבודת השם? האם זה אומר שאני אשאר באותה מדרגה רוחנית ולא אצליח להתקדם מעלה? אשמח מאוד להכוונת הרב

שלום רב הכי חשוב זה העצמיות שלנו. כל אדם מתפתח בדרך שלו. הקב"ה הוא זה שמשגיח עלינו כיצד נצמח. למי שיכול לצמוח מכוח שאלות הקב"ה מעורר לשאול שאלות. אבל יש מי שיכול לצמוח דווקא מתמימות האמונה והודאות באור האמונה. אין הכרעה איזה דרך מביאה אותנו למדרגה יותר גבוה. דבר אחד אנחנו יכולים לקבוע שאנו צריכים להאמין בעצמיות שלנו ולא להיות מוטרדים ממה שקורה אצל אחרים. כל טוב