האם כיבוש הארץ והשליטה בה מגדירה כל חלק נשלט כעיר שרובה ישראל (לעניין השבת אבידה לגוי) או שצריך ליישב כל שטח בפועל?

לשואל, שלום וברכה! על פי דין הגמרא, ההבחנה בין עיר שרובה ישראל לבין עיר שרובה גויים היא בשני מישורים: ראשית, כאשר הרוב גויים יש להניח שהאבידה הייתה של אחד מהם, ומצוות התורה על השבת אבידה נאמרה על "אבידת אחיך". שנית, גם אם ידוע שהיא של ישראל, מאחר שהרוב גויים - יש להניח שאותו ישראל התייאש ממנה, בהנחה שאחד מהרוב הגויים ימצאנה וייקחנה לעצמו. במישור הראשון, בוודאי הקובע הוא רוב התושבים בפועל ולא השלטון. מה משנה אופי השלטון לעניין הערכת הסיכוי של מי האבידה הזו?! זו גם פשטות המשניות במכשירין פרק ב והסוגיה בבבא מציעא כד העוסקת בדין זה (ראה שם את הדיון על בית המדרש ואת ההשוואה להלכות שחיטה). במישור השני, כאשר השלטון מחוקק חוק המחייב להשיב אבידה, בין אם השולט ומחוקק הוא ישראל ובין אם הוא גוי, יש חיוב השבה, הן מצד דינא דמלכותא (רמ"א חו"מ סי' רנט ס"ז), והן משום שכעת הבעלים אינו מתייאש (פתחי חושן, אבידה ומציאה, פ"ב הערה נג). במובן זה, ייתכן מצב ששלטון ישראלי בעיר שרובה גויים ייצור דין חדש של חיוב השבה.