שלום וברכה, 1. לפי ההתכתבות שצרפת יש מחלוקת בין הרב אריאל לרב נבנצל? (הרב נבנצל אמר שיש לשמוע לרב לאיזה מפלגה לבחור, ואילו הרב אריאל אמר שכל אחד יבחר למי שהוא רוצה וזה לא הלכתי, ורק להצביע למפלגה שאינה דתית זה לא בסדר). האם אתה יכול להעמיק יותר במחלוקת הזאת? הרב אריאל כתב "ההלכה אומרת שצריך לחזק את התורה. כל אחד יצביע למי שלדעתו הכי מחזק את התורה." וכאשר יש דיון מה חשוב לפי התורה? [כגון אם בימי חזקיהו היו בחירות האם צריך לסתום את הגיחון?] 2. באספת דיירים בבנין משותף כל אחד צריך להצביע לפי הנוחות שלו או לפי טובת כלל הדיירים? 3. בבחירות ציבוריות, אם לאדם יש הכרת טובה למפלגה מסויימת, האם זה שיקול או שצריך לשקול רק את טובת ישראל והתורה?

שלום לשואל החשוב, 1. נראה שאין כל כך מחלוקת. נראה שלכל הדעות אין לאדם חיוב לשמוע לדעת רבו לאיזה מפלגה להצביע, וכפי שהבאנו בתשובה הקודמת שהרב חיים קניבסקי השיב לחסיד סאטמר שיצביע בבחירות בניגוד להוראה שקיבל מרבותיו שלא להצביע בבחירות. הרב נבנצל אומר שראוי לשמוע לרב שבשביל זה יש רב. מסתבר שגם הרב אריאל יסכים שטוב לשמוע לרבו, אלא שלדעתו אין חובה. מכיון שאתה מבקש להעמיק בנושא הרחבתי כאן למטה בתחתית התשובה במושג של 'דעת תורה' וכו. 2. הכל תלוי בעניין, וקשה לומר בזה כללים. מותר ונכון לאדם לעמוד ולדרוש את זכויותיו והאינטרסים שלו. כמובן שיש להשתדל גם להתחשב מה שאפשר ברבים. 3. נראה שכאשר מדובר בתוך המנעד של המפלגות שהם שומרי תורה ומצוות ומקדשים שם שמים באופן כזה או אחר – יש מקום להצביע למפלגה טובה משום הכרת הטוב אף שמפלגה אחרת אולי קצת יותר טובה לעם ישראל במכלול. אבל אין להצביע למפלגה הפועלת בצורה שלילית ביחס לתורה וללומדיה לעם ישראל ולארץ ישראל רק משום הכרת הטוב על טובה אישית. הרחבה: דעת תורה הרבה שומעים על החשיבות לשמוע 'דעת תורה'. מהי 'דעת התורה'? אכן אין מושג כזה בספרי ההלכה ובפוסקים לדורותיהם (מה שמוזכר בגמרא בחולין צ: הוא עניין אחר). המושג 'דעת תורה' כיום עניינו - להתייעץ עם תלמידי חכמים ובפרט עם גדולי התורה בשאלות החיים ובעניינים כלליים שאין אליהם התייחסות מפורשת בשולחן ערוך ובפוסקים. נראה שישנן שלש סיבות שחשוב להתייעץ עם תלמידי חכמים ולהישמע להם בשאלות אלו: א. התורה מורה את הדרך בכל השאלות אף שאלות שאינם מפורשות במקורות ניתן וצריך למצוא התייחסות תורנית אליהם, לפעמים מתוך עולם האגדה, המדרשים והזוהר הקדוש. ואדרבא, בשאלות כאלו במיוחד אנו צריכים גדולי תורה למצוא להן התייחסות של דבר ה'. וכתב הגר"א שפירא (מורשה עמ' קלד): "באמת אין שום בעיה מעשית בעולם הזה שאין לה פתרון או הארה מתוך דברי התורה". והזכיר הגר"א שפירא בהקשר הזה את הגמרא בפסחים (נו.) שחזקיה קצץ דלתות ההיכל ושגרן למלך אשור, וסתם מי גיחון העליון ולא הודו לו חכמים. משמע שיש לחכמים מה לומר בנושאים מדיניים. דעתם של חכמים הייתה שהיה צורך להתחזק בביטחון ובאמונה, ואז הסכנה לא הייתה ממשית. עוד הזכיר הגר"א שפירא את הגמרא (ברכות ג:) שלאחר שדוד היה מורה לחיילים לפשוט בגדוד היו יועצים באחיתופל שהיה השכל הישר של אותם זמנים, ואף על פי כן נמלכו בסנהדרין לשמוע מה יש לתורה לומר על כך. וכעין דבריו כתב בשו"ת עשה לך רב (ח"ד סי' א), והוסיף: "כי האמת הפשוטה היא, שרבות מן הבעיות המטרידות חברה מודרנית, ניתן למצוא להן פתרון הלכתי סביר בכל דור. החושב אחרת, אינו אלא כופר בעיקר. כי הלא אחד מיסודות האמונה הוא בתורה מן השמים, וה' קורא הדורות מראש, הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, היתכן שתורה אשר נתן לנו לא תהא יעילה לתקופה מודרנית זאת? אין לך כפירה גדולה מזאת". ב. יש עניינים הלכתיים ממש הקשורים להתנהלות החיים צריך להתייעץ עם תלמידי חכמים כדי לדעת אם יש שאלות הלכתיות והיבטים הלכתיים בהתנהלות בחיינו הכלליים. הרב שלמה דיכובסקי הוכיח עניין זה מהגמרא בבבא בתרא (ט.): "אבל היכא דאיכא אדם חשוב - לאו כל כמינייהו דמתנו". כלומר שאין תקנות של בני אומנות תופסים כאשר יש תלמיד חכם שלא התייעצו אתו, משום שיש לבדוק את ההשלכות ההלכתיות של התקנות. ובעניין זה יש לציין לדברי הגר"א שפירא (מורשה עמ' קלז) שהאריך במושג של 'דעת תורה' בהקשר של מסירת שטחים לגויים, ולאחר מכן כתב: "כל זה כהקדמה בעלמא, כי באמת שאלת החזרת השטחים היא בעיה של הלכה טהורה, ויש לבררה בדרכים המקובלות להלכה. זו שאלה של איסורים ככל איסורים שברמב"ם ובשולחן ערוך. יש כאן שאלה של איסורי תורה: הלאו של "לא תחנם"...ע"ש. הרי שלעתים קרובות שאלות הפוליטיקה נוגעות ממש להלכות מפורשות. ג. סייעתא דשמיא שיש לגדולי הדור כהמשך לנביאים הגר"א שפירא (מורשה עמ' קלה) הוסיף היבט נוסף להתייעצות עם תלמידי חכמים ולשמיעת 'דעת תורה'. ביאר הגר"א שפירא שהקב"ה מעמיד לעם ישראל נביאים כדי להדריך את הדור ולהורות להם את דבר ה', כפי שנאמר "הנני שולח לכם מלאך". ודרשו במכילתא דרשב"י – "זה נביא" ע"ש. והזכיר הגר"א שפירא שבמורה נבוכים (ח"ב פרק לד) מבואר שהפסוק מוסב על תלמידי חכמים שבכל דור. וכתב שמקורו של הרמב"ם הוא מהמכילתא דרשב"י ומסדר עולם שמנה את כל הנביאים עד שבטלה הנבואה ומסיים: "מכאן ואילך כוף אזנך לשמוע דברי חכמים". משמע שחלק מסמכות הנביאים עברה לכמים שבדור. והזכיר הגר"א שפירא את דברי הרמב"ן (חידושיו לבבא בתרא יב.) שהנבואה עברה במידה מסוימת לחכמים שבכל דור, וז"ל: "אלא הכי קאמר אף על פי שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם". דעת הרב יהודה עמיטל הרב יהודה עמיטל (עלון שבות בוגרים 12- שיעור 9) האריך לחלוק על המושג 'דעת תורה' וסבור שאין חובה לשאול רבנים בענייני פוליטיקה. לדבריו ניתן לשמוע – ואולי אף רצוי – את דעתם של רבנים בכל עניין, אך לא מדובר ב'דעת תורה'. אזכיר קצת את לשונו: "האידיאולוגים המדברים בימינו על "דעת תורה" כמורת דרך, טוענים שאדם הלומד הרבה תורה, והינו "גדול בתורה", שכלו הוא "שכל תורתי" וממילא כל היוצא מפיו – דעתה של תורה היא. הרעיון נשמע קרוב לתפישה הקתולית, אך קנה לו שביתה בקרב חוגים רבים בימינו"...יש היום אנשים שלא עושים שידוך בלי לשאול את הרב. השאלה "האם להיכנס לקואליציה או לא" היא שאלה חשוב מאד. אך מה הקשר בינה לבין "דעת תורה"? הרב אברהם שפירא מדגיש שלא מדובר בענייני הלכה דווקא, אלא "על ענייני הציבור והנהגתו צריך לבקש דעת תורה". מדוע? "כי שכלו של הגדול בתורה הינו 'שכל תורתי' וממילא דבריו הם-הם האמת הצרופה. מי שמע כזאת, מי ראה כאלה?...". אלו קצת דבריו של הרב עמיטל. הוכחות הגר"א שפירא ברורות הרב יהודה עמיטל כאמור טען שאין חובה להישמע לדעת תורה בעניני פוליטיקה והשיג על הוכחות הגר"א שפירא המובאות לעיל. לגבי ההוכחה מחזקיה המלך שלא הודו לחזקיה על שסתם מי גיחון וקצץ את דלתות ההיכל ושגרן למלך אשור, העיר הרב עמיטל: "ברם צריך למילף: וכי היכן נאמר ש"חכמים לא הודו לו" לחזקיה? הגמרא נוסחת דבריה באופן סתמי "לא הודו לו" ואינה מציינת מיהם אותם שלא הודו לו. שמא בנושאים ההלכתיים המובהקים אכן "חכמים לא הודו לו", ואילו בנושאים שאינם הלכתיים צרופים אותם ש"לא הודו לו" היו פרנסי הקהילה ולאו דוקא חכמיה?". עכ"ד. אך דבריו של הגר"א שפירא ברורים, שמדובר בחכמים שלא הודו לחזקיה ולא לפרנסי הקהילה. הרי בהמשך המשנה שם מדובר על עניין הלכתי מובהק שחזקיה עיבר ניסן בניסן, ובוודאי מדובר שהחכמים הם שלא הודו לחזקיה. ועוד שרחוק לומר שפרנסי הקהילה היו אלה שהתנגדו להכרעת חזקיה המלך בטענה שהיה צריך לסמוך על הקב"ה. וכי פרנסי הקהילה הם אלה שיגידו לחזקיה המלך שהוא צריך יותר ביטחון בקב"ה. תימה גדולה לומר כן. ובהמשך דברי הרב עמיטל לגבי ההוכחה השנייה של הגר"א שפירא לגבי הגמרא בברכות (ג:) שהיו נמלכין בסנהדרין ציינו במאמר של הרב עמיטל בהערה (אינני יודע אם זה הרב עמיטל או תלמידיו שציינו) שרש"י פירש שהיו נוטלין רשות מהסנהדרין כדי שיפללו עליהם. על זה יש לומר שבאמת דברי רש"י שם מחודשים, שהרי לכאורה הפשט בגמרא הוא כדברי התוספות הרא"ש (שם) שכתב: "ונמלכין בסנהדרין. כדתנן (סנהדרין ב' א') אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד וגם היו בעלי עצה וגבורה". ובאמת שאלו המפרשים מדוע רש"י פירש כך (עי' למשל בהערות הגרי"ש אלישיב שם). והגר"ש ישראלי בעמוד הימיני (סי' יד) האריך לדון בדברי רש"י אלו וכתב בסוף שכל ענין של קבלת רשות מהסנהדרין ליציאה למלחמה שייך רק כשמצות המלחמה היא מצוה על הכלל כולו, שאז שייך נטילת רשות מהסנהדרין שהם "עיני העדה". מה שאין כן במלחמת חובה לכבוש הארץ, שהיא מצוה המוטלת על כל יחיד ויחיד, על כן אין הגבלה זו של יציאה ברשות הסנהדרין קיימת אלא בשאר מלחמות ולא במלחמת יהושע לכבוש הארץ. ולפי זה מובנים דברי רש"י שכתב שנמלכין בסנהדרין רק כדי להתפלל. עכ"ד הגר"ש ישראלי. כלומר, שכאשר יש מצווה מפורשת וחיובית לכבוש את הארץ והיא גם מעשית - אין צורך להתייעץ בתלמידי חכמים אם צריך לקיים את המצווה. ובכל מקרה אפילו לשיטת רש"י יש לומר שאין צורך בהתייעצות בגדולי ישראל כאשר יש אורים ותומים שאומרים את דבר ה'. גדול בתורה לא בהכרח גדול בכל התחומים בתורה הרב יהודה עמיטל ציטט את הרב (אלימלך) בר-שאול שהתבטא פעם בשעת ויכוח עם מאן דהוא שדגל ב"דעת תורה" כמורת דרך: "האם באמת הנך מאמין שמי שעסק כל ימיו בסדרי נשים ונזיקים, יוכל לפסוק הלכה גם בדיני קדשים וטהרות רק בשל כך ששכלו הפך והיה ל"שכל תורתי"? אתמהה!". עכ"ד הרב בר שאול המצוטטים בדברי הרב עמיטל. ונראה שהדברים הנ"ל פשוטים ומוסכמים, שאף שאדם למד שנים רבות והינו גדול בתורה בתחום הגמרא והלכה אינו אומר שהוא גדול באגדה וקבלה או בהנהגת הציבור. זכור לי שהרב אבינעם זומר ר"מ בישיבת מרכז הרב סיפר שכאשר הוא היה בחור צעיר בישיבת מרכז הרב באו בחורים ואמרו למרן ר' אברום שפירא: "הרב פלוני (אחד מגדולי התורה) אמר כך וכך לגבי ההתיישבות ביהודה ושומרון". הגר"א שפירא הגיב שהוא גדול יותר מאותו גדול, שאותו גדול לא בקי בתחום הפנימיות (כמדומה שלשונו של הגר"א שפירא היה שהגדול הנ"ל לא למד רמח"ל). יתכן גם מצב של אדם גדול שבקי בתחום ההלכה וגם בפנימיות התורה, אך הוא אינו מבין היטב את המציאות, וממילא אינו יכול להורות הוראות בעולם הפוליטי בצורה טובה. אין ללכת לגדולי התורה בענינים העולם הרב יהודה עמיטל אמר: "בשבילי הרב ש"ך נשאר הרב ש"ך גם אם איני שואל אותו שאלות ב"מילי דעלמא". בימינו תלמיד חכם שאינו עושה איזה "מופת" או מגלה ניצוצות של "רוח הקודש" אינו תלמיד חכם..". עכ"ד הרב עמיטל. דברים כעין אלו כבר מובאים בתניא (אגרת הקדש, ר' שניאור זלמן מלאדי אות כב), וז"ל: "אהובי, אחי ורעי, מאהבה מסותרת תוכחת מגולה. לכו נא ונוכחה! זכרו ימות עולם, בינו שנות דור ודור - ההיתה כזאת מימות עולם?! ואיה אפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה בגשמיות, כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי, אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים, אשר כל רז לא אנס להו, ונהירין להון שבילין דרקיע. כי אם לנביאים ממש, אשר היו לפנים בישראל, כשמואל הרואה, אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו. כי באמת כל עניני אדם, לבד מדבר תורה ויראת שמים, אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם, כמאחז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ושבעה דברים מכוסים וכו' אין אדם יודע במה משתכר וכו' ומלכות בית דוד מתי תחזור וכו'. הנה הושוו זה לזה. ומה שכתב בישעיהו יועץ וחכם חרשים, וכן מה שאמרו חז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה, היינו בדברי תורה הנקרא תושיה כמארז"ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים וכו', שסוד העיבור קרוי עצה וסוד בלשון תורה כדאיתא בסנהדרין דף פז ע"ש בפרש"י." עכ"ל התניא. אך יש להדגיש שגם הגר"א שפירא לא יחלוק על כל זה, שאין עניין לשאול רבנים בענייני גשמיות, ואין זה נוגע לשאלה של 'דעת תורה'. עניין 'דעת תורה' נוגעת לעניינים כמו מלחמה ופוליטיקה שיש להתייעץ עם תלמידי חכמים משום הטעמים הנ"ל ואין זה דומה למילי דעלמא. היחס לטעויות או למה שנראה כטעויות של גדולי הדור בספר מכתב מאליהו (חלק א עמ' 75) התייחס בחומרה לטענה שגדולי הדור טעו בכך שלא הורו לתלמידיהם לעלות לארץ ישראל לפני השואה, וז"ל: "הגרמנים באפריקה היתה בנס שהפתיע את בעלי האסטרטגיה וטענו משום זה שאם אך היו כל בני אירופה הי"ד עולים לא"י לפני המלחמה היו ניצולים, וזקפו את זה על חשבון גדולי הדור (כאילו היה כח בידם לשכנע את הציבור בזה). מתוך דברי כבודו אני רואה שסובר כי כל גדולי ישראל אשר מעשיהם היו לשם שמים וגאוני השכל ואדירי הצדקות גם יחד, אשר בלי ספק בכל משפטיהם ופסקי דיניהם היה ה' ניצב בעדת א-ל. כמו בדור העבר החפץ חיים ז"ל וההגאון ר' חיים עוזר ז"ל והג' ר' חיים בריסקער ז"ל והג' ר' ברוך בער ז"ל, ועוד ועוד, אשר קטנם גדולה מהשגתנו, ומה שבדור שלפניהם, כגאון ישראל וקדושו רבינו ישראל מסלאנט זצוק"ל, ושאר גאוני וצדיקי דורו שנלוו אליו כולם יטעו טעות גמורה חס ושלום לא תהא כזאת בישראל. אסור לשמוע דברים כאלה וכל שכן לאומרם... קודם כל דבר אומר למר כי איזה מהגאונים הללו זכיתי לדעת פנים וראיתים באסיפות בענייני כלל ישראל כמו החפץ חיים זצ"ל הגר"ח מבריסק זצ"ל והג' ר' חיים עוזר זצ"ל, ואוכל לומר לו נאמנה, כי אפילו להשגת פעוטים שכמותינו הן היתה פקחותם מבהלת ועומק שכלם היה יורד ונוקב עד התהום ממש, ולא היתה שום אפשרות לאדם שכמותינו לעמוד על סף דעת בהירות הבנתם. זאת ועוד אחרת: מי שראה אסיפותיהם, ראה בחוש כי על כל פנים בשעה שחשבו מחשבותיהם והתעמקו בדעתם לשם שמיים בענייני כלל ישראל, היה המראה נורא, לראות את גודל ועומק הרגשת האחריות שהיתה על פניהם כאופן שמי שלא ראה את זאת לא ראה הרגשת אחריות מימיו, וכל מי שזכה לעמוד בפניהם בשעה כזו, היה ברור לו שראה שכינה שרויה במעשי ידיהם, וכי רוח הקודש שרתה בחברתם, ממש ראוי לומר ה'מבדיל בין קודש לחול' על ההבדל שבין אסיפותיהם לבין האסיפות שאנו מורגלים בהן... וכבר אמרו לנו דברי חז"ל לשמוע דברי חכמים אפילו אומרים לנו על שמאל שהוא ימין ולא לומר ח"ו, שבודאי טעו מפני שאנוכי הקטנטן רואה בחוש את טעותם, אלא שהחוש שלי בטל ומבוטל הוא כעפרא דארעא כלפי בהירות שכלם וסייעתא דשמיא שלהם. הן אין בית דין יכול לבטל ב"ד אלא אם כן גדול ממנו בחוכמה ובמניין, ובלי זה , קרוב הוא אשר מה שידמו שהוא חוש אינו אלא דמיון ורעות רוח. זוהי דעת התורה בגדר אמונת חכמים... חסרון הכרת ההתבטלות לעומת רבותינו - זהו שורש כל חטאת ותחילת כל חורבן ר"ל, וכל הזכיות לא ישוו לעומת שורש הכל, שהיא אמונת חכמים." עכ"ל המכתב באליהו. אמנם בשו"ת בני בנים (חלק ב סימן כג) האריך בנושא זה, וכתב שהגדולים יכולים לטעות, והזכיר גם את נושא העלייה לארץ לפני השואה. נזכיר כמה ציטוטים מדבריו (שם): "האם הסנהדרין יכולים לטעות אפילו בדבר הלכה, כן פשטות הכתוב בויקרא פרק ד': "ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'"... והנה האותות למה שאירע באירופה היו קיימים מראש, ואולם מי הוא זה שידע בשעתו, ורק לאחר מעשה הובנו. ויש לפרש כן בישעיה פרק מ"ד: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" כלומר שעשאם חכמים רק בהסתכלות לאחור. ועל כן שפיר אפשר שהגדולים לא חזו את השואה אבל אשמה אין, ואם לא נסמוך על אלה על מי נסמוך כלשון ספר הכוזרי: "וגם לעתיד אין לנו אלא גדולי זמנינו ובתנאי שיתיעצו כראוי, כמו שאנחנו מתפללים השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה" עכ"ל, והוא מישעיה פרק א', כי דרושים שופטים במשפט התורה ויועצים בענייני העולם, וכמו שאמרו במסכת ברכות דף ג' עמוד ב' שיועצים באחיתפל מלבד מה שנמלכין בסנהדרין. כתבתי דברים אלה בזמנים קשים בהוה, ומן העבר חזיתי חזיונות איני יכול לסבלם, נשבר לבי בקרבי עם סיום משפט אותו רשע עכו"ם, ואין לנו אלא אבינו שבשמים ואשרי אדם מפחד תמיד". ועוד צ"ע בסוגיא גדולה זו. תן לחכם ויחכם עוד.