^ 1.שיטת הרמב"ם בהל' מכירה יא, טז שאם התחייב בחיוב שאינו קצוב, אינו מחויב בו. והשו"ע בסי' ס סעי' ב כתב שחלקו עליו הראשונים. והש"ך שם ס"ק יב כתב שאף אין לומר קים לי כרמב"ם.
^ 2.נתיה"מ סי' לט ס"ק יז.
^ 3.לדבריו יש להעמיד את הסוגיא בע"ז שאמרו מעכשיו ולכן היה מחוייב למקח.
^ 4.הקצוה"ח במשובב בסי' ס סק"י הראה כשיטתו, שמחויב אף אם לא מצוי בשוק. שכן לעניין שאינו בעולם, לא מועיל שמצוי בשוק.
^ 5.פד"ר ח"ט עמ' 123
^ 6.הגם שהרמ"א כתב בהג"ה שהמהרי"ו פסק כדעה הראשונה דקנין אתן לא מהני. והעלה הב"ש שיתכן להבין שסבר המהרי"ו שכל עוד לא נתן, לא חל החיוב על הנכסים, ולכך סבר הרמ"א בדעתו שלא חל החיוב.
^ 7.שו"ע בסי' קנז סעי' ב
^ 8.רמב"ם הלכות מכירה פ"ה הי"ד
^ 9.רמ"א בסי' רג סעי' א. הסמ"ע בסי' יב סק"כ כתב שאם נמצא הכסף ביד המקבל מהני לשון זו, ומחול. אך הט"ז בסי' רג דחה דבריו, וסבר שלא חלה המחילה.
^ 10.רמב"ם שם
^ 11.ב"י בסי' קצה הביא בשם שו"ת מהר"ם מינץ סי' יז.
^ 12.הרמ"א ביו"ד בסי' רסד סעי' א הביא בשם שו"ת הרא"ש כלל יב אות ג. והש"ך שם סק"ג והט"ז שם כתבו דהוי קניין דברים.
^ 13.בני חיי סי' רג
^ 14.שו"ת רשב"א ח"ב סי' מב
^ 15.פרח מטה אהרון ח"א סי' ז
^ 16.המהר"ם מרוטנבורג סבר שיש לילך בתר מנהג המקום, והוא מחייב. אך בשו"ת הרא"ש כלל יב, ג חלק עליו וסבר שלא ניתן לחייב בדיבור בעלמא, ומנהג גרוע הוא. הביאו הב"י ביו"S בסי' רסד, והש"ך שם סק"ז. וכן המרדכי בשבת בסי' תעג הביא מחלוקת ר' יחיאל ור' יואל בדבר, ור' יחיאל סבר שאף סיטומתא לא מהני.
^ 17.מצאנו אומנם שהתחייבות מחייבת בעת הקידושין, כמבואר בכתובות קב. ובאהע"ז בסי' נא. משום שימחת החיתון. ואין כאן מקומו להאריך. וכן אם המקבל עני, מחוייב בדיבורו מטעם נדר צדקה, ראה ב"י אהע"ז סי' נא.
^ 18. בעיית אסמכתא
במקרים רבים מלווה התחייבות לתת בבעיית אסמכתא, שדעת הנותן היתה על דעת מסויימת.
איתא במסכת נדרים בדף כז.: 'ההוא גברא דאתפיס זכוותא בבי דינא. ואמר אי לא אתינא עד תלתין יומין, ליבטלון הני זכוותאי, איתניס ולא אתא. אמר רב הונא בטיל זכוותיה'. כיון שלא הגיע תוך פרק הזמן שהגדיר, בטלו זכויותיו. והקשתה הגמ', מדוע בטלו זכויותיו, והא הוא אסמכתא. והשיבה הגמ': 'שאני הכא, דמיתפסן זכותן'. ובאר הר"ן: 'כלומר שהוא מוחל כל כח וזכות שיש לו באותן שטרות, דכיון דמחילה היא לית בה אסמכתא, דמיד זוכה בה חבירו. וכן במוסר ליד חבירו ואמר לו אם לא אעשה כך, זכה במה שבידך קנה, דליכא אסמכתא אלא באומר אתן או אשלם'. נמצאנו למדים שהאומר אתן או אשלם על דעת מסויימת, הוי קניין אסמכתא.
אולם הגר"א גולדשמידט בפד"ר חי"א עמ' 145 חי"ד עמ' 354 סבר שיש לחלק בין לשון אתן, שמשמעותה התחייבות על הפעולה ליתן בעתיד, שאכן תלוי בדעתו בעת ההבטחה אם התכוון לתת במצב הנוכחי. לבין לשון אשלם, שכוונתו להתחייב כעת החיוב תשלום, ובכך משעבד נפשיה כרגע בחיוב זה, ואין כלל בעיית אסמכתא.
הגמ' בנדרים שם תהתה כיצד מועילה מחילת בעל הזכויות, והרי ישנה בעיא של אסמכתא, ויישבה הגמ': 'והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב'. וכן פסק רמב"ם בהלכות מכירה יא, יג, וכ"כ השו"ע בסי' רו סעי' טו.
הרמ"א שם הוסיף: 'אם צוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בבית דין חשוב, אף על גב דלא קנו, מהני. דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי'. נמצא, שאף שלא נעשה הקניין בבי"ד חשוב, די שיודה שנעשה באופן זה, ובכך פותר בעיית אסמכתא.
הפת"ש בסי' רא הביא משמיה דהחת"ס שקניין סיטומתא פוטר בעיית אסמכתא. וכן הוא ברמ"א בסי' רכט סעי' ה שערב אחר מתן מעות שעשה קניין תקיעת כף, מהני, ואין חסרון של אסמכתא. הרי כל שעושה קניין בדרך סיטומתא, אין חיסרון של אסמכתא. וכ"כ בשו"ת המהרש"ל בסי' לו ובשו"ת דברי חיים ח"ב סי' כו. אומנם המהרש"ם ח"ה סי' מה חלק על כך: 'דקנין המועיל בדד"מ לא גרע מסיטומתא... דלא אמרינן דד"מ נגד ד"ת היכי דלא מועיל הקנין כלל... א"כ שוב השטר שהוא קנין המועיל בדד"מ בודאי לא גרע מקנין גמור'. כלומר, לא יתכן שקניין סיטומתא יפעל חלות יותר מקניין שמועיל מדינא. הגרי"ש אלישיב בפסקי דין רבניים ח"ד עמ' 279 כתב: 'אם היה לנו הוכחה שבשעה שקיבל הקנין, כוונתו היתה לשעבודיה נפשיה... שהיה מועיל גם להרמ"ה ודעימיה. וא"כ המנהג בין הסוחרים שרואים את חתימתם בחוזה כדבר המחייב אותם לשלם, שוב י"ל דאין לשון אתן פוגם בתוקפו של ההסכם'.
עוד מצאנו, שכל שהתחייב כתמורה למשהו, אין חסרון של אסמכתא. השו"ע בסי' רכה סעי' ג פסק שמוכר קרקע לחבירו שקיבל על עצמו אחריות נכסים, אף שבסמתא לא מקבל על עצמו כן משום שהוי אסמכתא, אם קיבל בפירוש, חייב בדבר. ובאר המהרשד"ם סי' כח בשום שו"ת הרי"ף שכל שמקבל על עצמו תמורת דבר, אין חסרון של אסמכתא. וכן השו"ע בסי' שטו סעי' ד פסק לגבי ראובן ששכר משמעון נער לשרתו, והמשכיר קיבל על עמו כל נזק שיעשה הנער, שחייב על כך. כיון שכל תנאי שכירות, מחוייב לכל אשר התנו וקיבל על עצמו. וכן הוא בנתיה"מ ריש סי' ס שכל שהוא מתנאי המקח, ין חיסרון באסמכתא.
^ 19.על פי הנתיה"מ בסי' רז ס"ק יט.