הלכות תענית | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
עשרה בטבת
הלכות הצומות הקלים

קטגוריה משנית

מדורים
קול צופייך
קול צופיך - הרב מרדכי אליהו

18278

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מטרת התענית - יום של חשבון נפש
הרמב"ם מבאר שעיקר סיבת התעניות היא לעורר הלבבות ולזכור את האירועים שבעטיים הן נקבעו, וז"ל (פ"ה מהל' תעניות הל' א' - ג'):

"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה , ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתוודו את עונם ואת עון אבותם" וגו'.

ואלו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן, ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק. ושבעה עשר בתמוז וחמשה דברים אירעו בו: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלים בחורבן שני, ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל. ותשעה באב וחמשה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש, ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים ציון שדה תחרש".

יום צום הינו יום של חשבון נפש, כל אחד בינו לבין עצמו, לדעת שעוונותיו ועוונות אבותיו גרמו לצרות הללו, ועל ידי זה יבוא להיטיב דרכיו ולשוב בתשובה שלמה. ואף הנביא אומר (ישעיהו נ"ח ד) "יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁו". ֹועל כן, ראוי ביום הצום לקרא ספר תהלים או ספרי מוסר, בדברים המשברים את הלב ומעוררים לתשובה, ולא יעשנו יום מנוחה וטיול, או ינצלנו אפילו לדברים המותרים כגון להתרחץ או להסתפר. ולא יעביר את הצום באדישות, אלא ישים על לבו את המאורעות שבגללם נקבע התענית, וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו, ויראה כיצד הוא יכול להוסיף בלימוד ובקיום מצוות ומעשים טובים. ואם אינו עושה כן, הרי שלא מילא את חובתו כראוי.

י' בטבת
בו צר נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים וסגר אותה מכל עבר במצור ובמצוק, ומזה נמשך חורבן הבית הראשון וגלות העם.
יום זה נקבע כ"יום הקדיש הכללי" לכל הנפטרים הגלמודים מתקופת השואה האיומה, שאין מי שיאמר אחריהם קדיש משום שלא נודע יום פטירתם או מקום פטירתם.

אכילה ושתיה קודם עמוד השחר ביום התענית
עוד כותב הרמב"ם (שם, פ"א ה"ח):

"תעניות אלו שמתענין על הצרות אין מתענין בהן לא עוברות ולא מניקות ולא קטנים, ומותרין לאכול בלילה אע"פ שמתענין למחר חוץ מתעניות המטר כמו שיתבאר, וכל תענית שאוכלין בה בלילה בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן אבל אם ישן אינו חוזר ואוכל".

ולמעשה, מותר לאכול בלילה שלפני התענית עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן שנת קבע, אבל אם ישן שנת קבע - אסור אח"כ לאכול או לשתות.
ואם קודם שישן עשה תנאי או חשב שאם יקום לפני עמוד השחר יאכל או ישתה: לפי הפשט - מותר לו לאכול או לשתות. ולפי הקבלה גם אם התנה, שתיה - מותרת, אבל אכילה - אסורה. ואם חושש שלא יצליח לצום אם לא יאכל לפני עמוד השחר - אזי גם לפי הקבלה רשאי לאכול.

ואומר המש"ב אנו נוהגים בכל בוקר לקום לשתות לפני התפילה, ולא צריך תנאי (מקור דין זה בתענית י"ב ע"א, ועיין לשו"ע סי' תקס"ד, ולמש"ב שם ס"ק א', ולכה"ח שם ס"ק ז- ח, ט, ולבא"ח נצבים א). אבל אלו שנוהגים שלא לשתות לפני התפילה, צריכים להתנות וכנ"ל.

ביצה רכה וקשה לעניין אכילה וברכה אחרונה - גמיעת ביצה נחשבת למשקה (ואין אחריה ברכה אחרונה) ומותר גם לדעת המחמירים. אבל ביצה מבושלת קשה או צלויה נחשבת כאוכל ולדעת הזוהר אין לאכול לפני עמוד השחר לפני התפילה אם כבר ישן (ומאותו הטעם אין לאכול בליל פסח ביצה זכר לקרבן חגיגה כי אז יתחייב בברכה אחרונה, ויש מאן דאמר שמצריך לברך על המרור. ואם מרגיש רעבון יאכל חצי ביצה כי בזה אין שיעור של ברכה אחרונה).

אמירת עננו
א. דעת הרמב"ם (פ"א מהל' תעניות הלכה יב) ורש"י: בליל התענית אומרים 'עננו' בערבית, אע"פ שעדיין אוכלים, אבל במוצאי התענית לא אומר 'עננו', אע"פ שרשאי אח"כ לאכול, וכן דעת השו"ע. כיום ישנם כמה עדות הנוהגות כן (חלק מהתימנים הנוהגים כרמב"ם, והתוניסאים הנוהגים כמנהג ג'רבה. ועיין בשו"ע סי' תקס"ה סעי' ג' שבתענית ציבור אומרים "בכל תפילותיו", ועיין לגאון שם, ולמש"ב וכה"ח ס"ק טו"ב שהביאם).

ולמעשה, למנהג הספרדים : כיום בין יחיד ובין הש"צ, אומרים 'עננו', בשחרית ובמנחה. ובתפילת ערבית של מוצאי הצום לא אומרים בו עננו למרות שעדיין צמים. ולדעת האשכנזים היחיד אומר 'עננו' בתפלת מנחה בלבד, והש"צ אומרו - בשחרית בחזרה, ובמנחה בתפלת לחש ובחזרה.
היחיד אומרו ב"שומע תפילה", והש"ץ אומרו בין "גואל ישראל" ל"רפאנו" בברכה בפני עצמה.

ב. אין שליח ציבור אומר "עננו" בחזרה כברכה בפני עצמה ואין מוציאין ס"ת אלא אם כן יש בבית הכנסת עשרה שמתענין (שו"ע תקסו, ג'), ולדעת המשנה ברורה צריך לכתחילה שבעה. ואנו פוסקים שדי בששה (וכך מובא בכתב יד של הרב מהר"מ בן חביב. ועיין לכה"ח סי' תקס"ו ס"ק ל"ב), וצריך הש"ץ להיות אחד מהצמים.

ג. אם אין ששה שמתענים והש"ץ צם, יאמר הש"ץ "עננו" ב"שומע תפילה" בלי חתימה.

שליח ציבור שלא אמר "עננו"
ד. בתענית ציבור אומר השליח ציבור "עננו" בחזרה בין "גואל ישראל" לברכת "רפאנו". אם שכח והתחיל "רפאנו", כל עוד לא אמר "ברוך אתה ה'" של "רופא חולי" וכו' - חוזר ואומר "עננו" עם חתימה וממשיך "רפאנו" כרגיל. ואם הזכיר שם ה' בברכה, ממשיך "רופא חולי" וכו' ויאמר "עננו" ב"שומע תפילה" כמו יחיד בלי חתימת "העונה לעמו ישראל בעת צרה". ואם שכח לאומרו גם ב"שומע תפילה" אומרו אחרי "יהיו לרצון" הראשון (עיין שו"ע קיט, ד', ולכה"ח שם ס"ק כ"ג, כ"ח).

ה. מי שאינו מתענה - לא יהיה חזן. ואם הוא ש"ץ קבוע או אדם חשוב שלא צם מחמת חולי וכבר עלה להיות חזן, רשאי לומר ב"עננו" - "ביום תענית הזה" כי כוונתו על הציבור שהם צמים (עיין לשו"ע תקסו, ה', ולכה"ח שם ס"ק מ"א).

עלייה לתורה למי שלא צם
א. בתענית אין עולה לתורה אלא מי שמתענה. ואם אין שם כהן אלא הוא, יצא מבית הכנסת ויעלה ישראל המתענה (שו"ע תקסו, ו'). אם קראו למי שאינו מתענה לעלות לתורה - יש מי שאומר שרשאי לעלות, ויש מי שאומר שימנע ולא יעלה, וכן נוהגים (כה"ח שם ס"ק מ"ד).

ב. יש אומרים שאם חל התענית ביום שני או חמישי - יכול לעלות לתורה אף מי שלא צם, ואנו לא סוברים כן.

ג. מה טוב שהגבאי ישאל ויברר לפני התפילה באופן אישי, את מי שהוא רוצה להעלות לתורה, אם הוא צם או לא. ובתענית יחיד לא יפרסם שהוא צם, והמפרסם עצמו כדי להתפאר - נענש על כך (עיין לשו"ע סי' תקס"ה סעי' ו', ולכה"ח שם ס"ק ל"ו, ומש"ב שם ס"ק יד). אבל בתענית ציבור רשאי לומר שהוא מתענה ולא שייך כאן גאוה כיון שיש חיוב לצום.

אמירת "רבון העולמים" במנחה
במנחה של יום התענית, אומרים ב"אלוקי נצור" - קודם "יהיו לרצון" השני:

"רבון העולמים, גלוי לפניך, בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבים ממנו אלא חלבו ודמו ממנו ומתכפר לו, ועכשו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי. יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני (ברכות יז ע"א). יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי" (נוסח זה מובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד 257).

אנו הנהגנו שביום התענית לאחר מנחה השליח ציבור אומר קטע זה בקול כדי להוציא אחרים ידי חובתם. ודבר זה לא חידוש שלנו אלא הובא בגמרא בברכות וכדלעיל (ועיין לשו"ע תקסה, ד', ולכה"ח שם ס"ק כא, כב).

להרבות בסליחות ביום התענית
א. נוהגים להרבות בסליחות ביום תענית. וכתב בשו"ע (תקסו, ד): "נוהגים להרבות סליחות בברכת סלח לנו; ויש שאין נוהגים לומר סליחות עד אחר סיום י"ח ברכות, וכן הנהיגו הקדמונים בארץ ישראל והוא המנהג הנכון".
ועל כן לאחר אמירת וידוי ונפילת אפים נוהגים לומר סליחות מענין התענית, ומזכירים גם את עזרא הסופר כי הוא נפטר ביום י' בטבת (י"א שהוא נפטר בט' בטבת).

ב. וכתב בשו"ע (שם סעי' ז'):

"בתענית צבור יעמדו שנים אצל שליח צבור, מזה אחד ומזה אחד, שיאמרו עמו סליחות". והטעם מובא במש"ב (שם ס"ק כ"ב), כי זה נלמד ממשה רבנו שנאמר (שמות יז, יב) "ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד".

ג. ישתדלו שלא לומר יותר מארבע פעמים "ויעבור".

ד. אין אומרים תחנון כשיש ברית מילה בבית הכנסת או אם אבי הבן או הסנדק או המוהל נמצאים בתפלה, וכן אם יש חתן בבית הכנסת, אבל את הסליחות השייכות לתענית, אומרים.

י"ג מידות
א. אין אומרים י"ג מידות אלא בעשרה.

ב. המתפלל ביחיד או בשעה שהציבור לא אומר "ויעבור" - אינו רשאי לומר י"ג מידות בדרך תפילה ובקשה אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים, או בהרהור. והביא בעל הבא"ח משם ספר כתר מלכות שהיחיד לא יאמר י"ג מידות בלשון תורה אלא בלשון תרגום (עיין לבא"ח ש"ר כי תשא אות ט').

והנ"מ היא, אם אומר י"ג מידות כדרך קריאה בתורה, עליו לברך לפני כן ברכות התורה, וכן מובא בשו"ע (או"ח סי' מ"ו סעי' ט'): "לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים" (וזה שייך לאדם שקם בבקר לסליחות ולא בירך ברכת התורה ושמע שאומרים י"ג מידות).

ברכת התורה - על עזבם את תורתי
בכל בקר אנו מברכים ברכות התורה, ויש להזהר בה מאד, כפי שנראה להלן מדברי הר"ן.

הגמרא בסוף מסכת נדרים אומרת (פ"א ע"א):

"ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף, שלא יאמרו תורה ירושה היא להם וכו' רב אשי אומר, משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר, שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב 'מי האיש החכם ויבן את זאת' דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי' וגו', היינו לא שמעו בקולי, היינו לא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה".

וכי מפני שלא ברכו בתורה תחילה, לכן נחרב בית המקדש, ואבדה הארץ ?!

הרי גם למי שסובר כדעת הרב 'שאגת אריה' שברכות התורה בבקר הם מדאורייתא, אם לא בירך ברכת התורה, עבר איסור דאורייתא. אבל להלכה זה מדרבנן, ואין שום ברכה מדאורייתא חוץ מברכת המזון אם אכל ושבע, וכל שאר הברכות הם מדרבנן. ואם לא בירכו בתורה, אז עברו על דרבנן (ומה שמובא בגמרא בברכות דף כ"א ע"א מנין שמברכים בתורה תחילה שכתוב "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו", זה רק רמז בעלמא) ובגלל זה נחרב ביהמ"ק ?!

וכתב הר"ן בסוף מסכת נדרים (דף פ"א ע"א), וז"ל:

"ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל דקרא הכי דייק דעל שלא ברכו בתורה תחלה אבדה הארץ, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו והלא דבר גלוי היה וקל לפרש? אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפרשו הקב"ה בעצמו שהיה יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה, כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו לא הלכו בה כלומר בכוונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז"ל והם נאים ראויין למי שאמרם".

כלומר, אם לא מברך בתורה תחלה, זה נקרא ח"ו מזלזל בתורה, שמראה שאין ערך לתורה, ויש להזהר בזה מאד.

נשיאת כפים במנחה
א. אחינו האשכנזים בחו"ל נהגו שהכהנים לא נושאים כפיהם בימי החול בכל השנה כולה, אלא רק במוסף של יו"ט (וכן הובא ברמ"א סי' תקס"ו סעי' ח').
בארץ ישראל, נוהגים אחינו האשכנזים שהכהנים נושאים כפיהם כל יום בתפילת שחרית, וכן במנחה ביום תענית, וכך מנהג הספרדים, חוץ ממנחה ביום כיפור שאז הכהנים אינם עולים לדוכן מכיון שמתחילין מנחה מוקדם כדי להספיק להתפלל נעילה לפני השקיעה.

ב. ביום התענית אנחנו נוהגים להתפלל מנחה קטנה.

ג. י"א משם החזו"א שמותר לכהנים לשאת כפיהם גם כשמתפללים מנחה גדולה, ולכן לכהנים הנושאים כפיהם במנחה גדולה, יש על מה לסמוך, ואנו לא נוהגים כן.

ד. כהן שלא מתענה - לא ישא כפיו ויצא מבית הכנסת (עוי"ח ויקהל ז', וכה"ח קכט ס"ק ה'). וי"א שאם הכהן זקן ונכבד ולא נעים לא לצאת מחוץ לבית הכנסת - יעלה לדוכן עם שאר הכהנים ולא יאמר "יברכך ה'" וכו', אלא ישתוק. ואם אין כהן אחר אלא הוא - ישא כפיו עם ברכה (ועיין לשבת דף קי"ח ע"ב ותוס' שם ד"ה אילו, ולשו"ע סי' קכ"ח, ולמש"ב ס"ק ג', ולכה"ח שם ס"ק ח').

ועוד כתב בשו"ע (סי' קכ"ח סעיף כא):

"אין הכהנים רשאים לנגן בברכת כהנים שנים או שלשה נגונים, משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת, ואין לנגן אלא נגון אחד מתחלה ועד סוף" (ועיין למש"ב שם ס"ק פ"ג).

כשהיינו מתפללים בבית כנסת של הרה"ג המקובל האלוקי עובדיה הדאיה זצ"ל הוא הקפיד להתחיל את תפילת נעילה ביו"כ כשעה וחצי לפני השקיעה, כיון שהיה מתפלל עם הכוונות, והכהנים היו עולים לדוכן עם סטנדר שעליו הסידור כי גם הם היו מכוונים, וכיון שזה ארך זמן רב הם היו מרימים את ידיהם רק בסוף המילה. אבל בעלמא הכהנים צריכים להגביה ידיהם כל זמן הברכה, ולכן לא יאריכו במנגינות כדי לא להכביד עליהם.

עישון ביום התענית
יש מי שאומר שמותר לעשן סיגריות בפרהסיא ביום התענית. אבל המנהג הוא שאם רגיל לעשן וקשה לו להמנע מכך ביום התענית, יעשה זאת בצנעא ולא בפרהסיא.

ואומר אחד הרבנים, אותם המעשנים ביו"ט ובתענית זה תרתי דסתרי, כי אם הם מעשנים ביו"ט משום דהוי אוכל נפש, א"כ כיצד בתענית הם מעשנים הרי זה כמו אוכל ?!

ואומר הרב פלאגי' יש אנשים שלא יכולים לעשות צרכים בנוחיות, אלא אם כן יקחו את התרופה הנקראת עישון, ויעשו זאת בהצנע לכת.

צחצוח שיניו ורחיצת הפה
בכל תענית ציבור אסור לרחוץ פיו במים, ולא כאותם האומרים שביום תענית מותר לשטוף את פיו במים ולהפליטם החוצה.

ניירות לרענון הפה - ברכתם שהכל
כיום ישנם ניירות דקים בטעמים שונים ששמים אותם על הלשון והם נמסים מאליהם וגורמים לרענון הפה. השבוע הביא לפני הרב שמואל זעפרני שליט"א - ראש ישיבת "המאירי", ניירות אלו (והם בכשרות מהודרת) ושאל האם יש לברך עליהם, כיון שיש להם טעם טוב? ולמעשה, יש לברך עליהם "שהכל" כיון שלאחר שהנייר נמס הוא מותיר בפה טעם שבולעו ונהנה ממנו (אם זה לא היה נמס, לא היה צריך לברך על זה כי מטעמת אינה צריכה ברכה. ועיין ברכות י"ד ע"א לתוס' שם ד"ה טועם, ועיין לשו"ע סי' רי, ב').

ב"ה אנו נמצאים בא"י ומקיימים את כל המצוות, וב"ה יש הרבה מוסדות תורה ולימוד תורה. ואנו אומרים, רבש"ע כיום יש הרבה תורה ויש הרבה יסורים וצרות, יהי רצון שהיסורים יהיו כפרה על כלל ישראל ותשלח לנו משיח צדקנו גואל צדק, יראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל, במהרה בימינו אמן, ויהפך יום זה ליום טוב לישראל.

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

שבעתא דנחמתא
סדר ההפטרות
תשס"ג
מצורע
פרשת מצורע שבת הגדול- מדברי הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
ניסן תשע"ו
קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
הלכות תלמוד תורה
גליו מס' 434
י שבט תשס"ח
הלכות תשעה באב
תשעה באב
"קול צופייך" – גיליון 323
אב תשס"ה

הלכות הצומות הקלים

הלכות שלושת השבועות
הלכות תענית וימי בין המיצרים
"קול צופייך" – גיליון 302
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תמוז תשס"ה
20 דק'
הלכות הצומות הקלים
הלכות עשרה בטבת שחל ביום שישי
הרב משה בר ציון | ח' טבת תשפ"ד
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאָבְּלִים עָלֶיהָ
הרב שמואל אליהו | טבת תשע"ד
הלכות הצומות הקלים
עין יצחק
הראשל"צ הרב יצחק יוסף | י' טבת תשפ"א

הלכות הצומות הקלים

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
שאר תפילות היום
זמני תפילת ערבית
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
חקת
הרהורים בעקבות הפוסט של יובל דיין
הרב יוסף נווה | תמוז תשע"ט

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב אליקים לבנון
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרה"ג חיים שטיינר
הרב נחשון רבינשטיין
הרב יהודה לייב גרונר
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב שבתי סבתו

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו