ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
- מדורים
- רביבים
ובתפילת המוסף, שהיא התפילה העיקרית של ראש השנה, שבה תוקעים בשופר, תיקנו חכמים לומר שלוש ברכות: מלכויות, זיכרונות ושופרות, והעיקרית שבהן היא מלכויות, שהיא הראשונה, ובה מזכירים את קדושת היום, וחותמים: "מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון". הרי שעיקר עניינו של יום הזיכרון הוא להמליך את ה' עלינו. גם ברכת זיכרונות עוסקת בכך שהוא מלך העולם, ולכן הוא זוכר את כל ברואיו. וכן ברכת שופרות עוסקת בגילוי מלכותו בעולם שנעשית על ידי קול השופר, כפי שהיה במעמד הר סיני, וכפי שיהיה לעתיד, שעל ידי תקיעה בשופר גדול יתקבצו כל גלויותינו להשתחוות לה' בירושלים. גם תרועת השופר מבטאת את מלכותו, שמאימתה אנו עומדים לפניו בשיברון ובתשובה.
הזכות לקבל מלכותו
אשרינו שאנו זוכים להמליך עלינו את מלך מלכי המלכים הקב"ה. כי אין אדם שאין לו מלך, אלא שיש שהם עבדים לאנשים, ויש שהם עבדים לתאוות שלהם דוגמת תאוות הכסף או הכבוד, ויש שהם עבדים לערכים גבוהים יותר, כמו צדק, טוב ואמת. ויש שזוכים להמליך עליהם את ה', מקור החיים וכל הערכים כולם. ובכך הם יכולים להשתחרר מכל סוג של עבדות, ולגלות את מלוא הכישרונות שלהם, ולהשתתף עם ה' בהוספת טובה וברכה לעולם.
האמונה הקטנה והגדולה
אומנם בתפיסה הנמוכה של האמונה, ככל שהאדם מאמין יותר בה' וממליך אותו עליו - כך הוא מקטין יותר את עצמו, מתמלא יותר בחרדות, וחושש לפעול בעולם ולתקנו, ומתחנן אל ה' כבן מסכן ועבד שפל. אמונה נמוכה זו עושה אותו פחדן ורך לב. אומנם גם אמונה זו נצרכת, כי יראת השמיים הזו משמשת גדר בפני יצריו של האדם, שעלולים להתפרץ באכזריות רצחנית ובכל תיעוב ושפלות, וכאשר אנשים "הצליחו להשתחרר" מהאמונה (כגון בברית המועצות ובגרמניה הנאצית) רצחו הרבה יותר אנשים מאשר בתקופה שהאמונה הייתה נוכחת בחייהם.
אולם האדם מיסודו חפץ לגלות את כוחותיו, הכוחות שה' נטע בו. לכן הוא מעוניין להשתחרר מהאמונה הנמוכה שמקטינה את צלם אלוקים שבו אל "אמונה עליונה" שמעצימה את נשמתו וכוחותיו. במדרגה זו המלכת ה' אינה מחלישה את האדם אלא מעניקה השראה ומשמעות לחייו, ומעלה אותו למדרגה של אומץ ויצירה שלא ניתן להשיג בלא אמונה (ראו מידות הראיה, אמונה, כט).
תקיעה ותרועה
שני סוגי קולות ישנם לשופר - תקיעה ותרועה. התקיעה, שהיא קול פשוט ואחיד, מבטאת שמחה ויציבות, ואילו התרועה, שהיא קול שבור וקטוע, רומזת לשיברון, לחרדה, לבכי ולשידוד מערכות. וכן מצינו שציווה ה' את ישראל במדבר, שכאשר יצטרכו להתכנס יחד יתקעו תקיעה בחצוצרות, שהתקיעה מבטאת שמחה והתכנסות. וכאשר יצטרכו לצאת למלחמה או לפרק את המחנה ולהמשיך בנדודים, יריעו תרועה בחצוצרות (במדבר י, א-ז). כי התרועה מבטאת שבר ובכי על מה שהסתיים ולא הושלם, וחרדה לקראת השלב הבא (לעיל ג, ב).
משמעות התרועה שיברון, וכן נאמר: "תרועם בשבט ברזל, ככלי יוצר תנפצם" (תהילים ב, ט) – תרועם לשון תשברם. וכן נאמר: "רועה התרועעה הארץ, פור התפוררה ארץ, מוט התמוטטה ארץ" (ישעיהו כד, יט), ואף כאן רועה התרועעה פירושו שבור נשברה. וכן נאמר: "ורעו את ארץ אשור בחרב" (מיכה ה, ה), והכוונה: ירוצצו את ארץ אשור (רש"י). כיוצא בזה תרגם אונקלוס "יום תרועה" (במדבר כט, א) - יום יבבא. כלומר, יום יבבה ובכי יהיה לכם.
משמעות התרועה בראש השנה
בראש השנה מסתיימת קצבת החיים שהעניק ה' לעולמו בשנה הקודמת, וה' זוכר ה' את ברואיו ובורא להם חיים חדשים לשנה הבאה, שכן זיכרון אצל ה' הוא פקידה והענקת חיים. וכדי שחסדו לא יתהפך לרע על ידי הרשעים שישתמשו בו להרע, קבע ה' שביום זה ידון את עולמו. נמצא אם כן שראש השנה הוא יום זיכרון ודין, שבו עולים ונזכרים לפניו יתברך כל המעשים הטובים והרעים שנעשו במשך השנה, והקב"ה יושב על כיסא הדין ומחשב את חשבון עולמו, ודן כל עם ועם ככלל, וכל אדם ואדם כיחיד.
לכן ראש השנה נקרא יום תרועה, שהתרועה רומזת לשיברון, לבכי ולחרדה; שבר ובכי על מה שהסתיים ולא הושלם, וחרדה לקראת השלב הבא, שעדיין לא נקבע מי יחיה ומי ימות, מי בנחת ומי בייסורים.
ולכן אף שמשך התרועה עצמה קצר, היא מבטאת את אופיו של היום, ועל שמה הוא נקרא יום תרועה - יום שברון ובכי, יראה וחרדה.
אולם התרועה שבראש השנה נועדה לעורר אותנו לתשובה ולהצמיח אותנו, ולכן יום התרועה הוא גם יום חג שמצווה לקיים בו סעודות, כי תכלית הכול תיקון ושמחה.
תקיעה תרועה תקיעה
דייקו חכמים בפסוקים ולמדו שצריך לשמוע בראש השנה שלוש תרועות, ולפני כל תרועה צריך לתקוע תקיעה ולאחר כל תרועה צריך לתקוע תקיעה, כך שמצוות התורה לשמוע בראש השנה שלוש סדרות של תקיעה תרועה ותקיעה (ר"ה לג, ב; לד, א).
משמעות המצווה היא שאף שראש השנה הוא יום דין ותרועה, חרדה ושיברון - תכלית המצווה לשפר את מעשינו ולהיטיב את אחריתנו, ולכן ציוונו ה' לתקוע תקיעה פשוטה שמבטאת שמחה ויציבות לפני ואחרי כל תרועה (רבנו בחיי כד הקמח ר"ה, ב; עקדת יצחק שער סז).
התקיעה הראשונה שבכל יחידה מבטאת את הישרות הטבעית של הנשמה, כפי שהיא אצל הילד הרך שעוד לא חטא והוא נקי וטהור מעוונות. לאחר מכן, כשהילד גדל, הוא נפגש עם סיבוכי ונפתולי העולם הזה, נאבק ומתנסה, וגם נופל וחוטא. ואת זה מבטאת התרועה, פעם כאנחה ופעם כבכי, על הפגמים שנאחזו במידותינו ועל החטאים שנכשלנו בהם. לאחר מכן היחידה מסתיימת בתקיעה פשוטה, אשר שוב חוזרת ומבטאת את הישרות ואת הטוב, אך הפעם זו ישרות שלאחר החזרה בתשובה, לאחר בקשת הסליחה. וכך כל יחידה מבטאת תחום אחר בחייו של האדם - את תחילתו הטובה, את המשבר שפוקד אותו תוך כדי ההתמודדות עם קשיי החיים, ואת התיקון שבסוף. בסיום כל התקיעות נוהגים לתקוע תקיעה גדולה וארוכה, המבטאת את התיקון הגמור שלאחר סיום כל המאבקים והייסורים (עי' של"ה מס' ר"ה תורה אור נה).
השברים והתרועה - מנוף לתיקון ולשמחה
אם נוסיף להתבונן, נמצא שהשברים והתרועה הם המנוף העיקרי לצמיחה. שכן אחת הסכנות האורבות לאדם הוא שיישאר על עומדו ולא יתקדם ויתחדש, ובמקום זאת ילך וידעך ויאבד את חייו. כדי שזה לא יקרה, ציווה אותנו ה' לשמוע את תרועת השופר בכל שנה, להתוודע לסדקים ולחולשות שבחיי האדם ובחיינו אנו, כדי שבמקום לשקוע בשגרה ולאבד גובה - נערוך חשבון נפש ונקום ונתעודד לקראת עוד שנה של התעלות ויצירה. ומכאן השמחה העמוקה ביותר.
התיקון - לקבל מלכותו
בנוהג שבעולם, כאשר מודיעים לאנשים שביום מסוים ה' גוזר את דינם לכל השנה, הם מקדישים את כל אותו היום לתפילות פרטיות על פרנסה ובריאות וכל שאר הדברים שאדם טרוד בהשגתם כל השנה.
אולם סגולתם של ישראל, שרצונם העמוק שתתגלה מלכותו יתברך, והעולם כולו יתוקן וייגאל, ואפילו אם לשם כך יצטרכו לסבול ייסורים. בדרך גדולה ונוראה זו בחר עם ישראל, החל מאבות העולם שקיבלו על עצמם להאמין בה' אל מול כל עובדי האלילים שמסביבם, ועד הגלות הארוכה, שלמרות כל הסבל שבה, בחר עם ישראל שלא להתבולל בעמים ולהמשיך לשאת את דגל האמונה והתורה, כדי לתקן עולם במלכות ש־די.
אדם שמקדיש את עיקר תפילתו לבקשות אישיות - עובד את שאיפותיו וממליך אותן עליו, ואילו ישראל, שרוצים בהבאת ברכה לעולם ובגאולתו - ממליכים עליהם את ה'.
וכשישראל מניחים את צערם ועוסקים בכבודו ובגילוי מלכותו, אומר הקב"ה למלאכים: ראו בניי חביביי, שמניחים צערם ועוסקים בכבודי. ובכך מסתתמות טענותיו של השטן שרוצה לבטל את ישראל מהעולם, וישראל זוכים לשנה חדשה שבה יתקדמו עוד צעד לקראת התיקון והגאולה. וככל שנזכה לקבל עלינו בראש השנה את מלכותו בענווה וביראה, כך נזכה יותר לשנה טובה ומבורכת.
עם סגולה
לכן עם ישראל הוא עם סגולה, שתחושת שליחותו לגלות את האמונה ולהביא ברכה לעולם חשובה לו יותר מכול. לכן הדין של כלל העולם תלוי בעם ישראל ובארץ ישראל, שישראל הם לב העולם, עמו של ה', ותיקון העולם תלוי בהם. ועל כן שכרם ועונשם של ישראל גדול יותר משכרם ועונשם של שאר העמים. ולכן דן ה' את ישראל תחילה, ומתוך המשפט של עם ישראל מתפשט המשפט על כלל האנושות והעולם (ר"ה ח, א-ב; תענית י, א).
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
