מה היחס וההבדל בין מצות זכירת יציאת מצרים בליל הסדר לזכירה שבכל יום?
הרבה חילוקים בעניין , אלא שיש חילוק עמוק בין העמקת האמונה של ליל הסדר ע"י סיפור לבין הזכירה בעלמא שבכל יום.
הזכרת יציאת מצרים בכל יום היא מצווה המיועדת לעשות רצון ה' בעולם, ובליל הסדר כל המעשים של ההגדה ההם קיום המצוה.
בלילה הייתה גאולה מצד הגוף אך ביום הייתה גאולה בנפש.
לבן שאינו יודע לשאול אנו אומרים "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". מהו בעבור זה? המשך חכמה מסביר שהכוונה היא בעבור זה שנשמור את המצוות גם בהגיענו לארץ ישראל.
אנו שואלים ארבע שאלות ב"מה נשתנה"; אם נתבונן בהן, אפשר לראות שהן נחלקות לשתי קבוצות: האחת שני דברים המתארים דרך חירות ושני דברים שאנו מבטאים דרך עבדות; התמיהה היא מדוע אנחנו עושים בליל הסדר דבר והיפוכו?!
אנו אומרים בהגדה: השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין; השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל"; מדוע אנו, החיים כבני חורין בארץ ישראל אומרים את הקטע הזה? במה הוא משמעותי עבורנו?
תהליכים רבים מתחוללים בעולם ובמציאות, אך האדם השרוי בתוך עצמו איננו מסוגל להבחין בקיומם. הדוחק העכשווי של הגלות אינו מאפשר לו להבחין בתהליכים הגדולים. לעתים יש צורך להניח למה שקורה בתוך הבית ולגשת אל החלון. שם מתבררת נקודת המבט כלפי חוץ, שם הוא רואה את האור הגדול.
בני ישראל במצרים נהפכו לעבדים בתהליך הדרגתי; בכל שלב של הכבדת העול נדמה היה שלא כדאי להסתכן במרד; כוחות החיים הופנו לכיוון של התרבות עצומה; המצרים עברו לעבודת פרך ששברה את רוח הגברים; נשות ישראל הצדקניות נותרו נאמנות לבעליהן העבדים, ולא חיפשו חסות אצל המצרים החזקים; בנדבת המשכן, המראות המסמלות את נאמנות הנשים לבעליהן היו חביבות לפני ה' יותר מהכול.
בסיפורנו עומד הרבי מגור ומכריז כי מי שבא אליו בצרכים גשמיים בלבד, מוטב לו שיסע לאחרים. גאולת הפסח איננה עוסקת בגאולה גשמית בלבד - היא יכולה לשמש כמנוף לחירות רוחנית גדולה.
