כ"ח באייר

ירושלים הרוחנית והגשמית

בית מחובר לעם ישראל

בית קבע לה' בירושלים

קרבן חטאת

מדוע מביאה היולדת קרבן חטאת? אפשר שהמושג חטאת אינו רק על חטא אלא גם על חיסרון.

קורבנות בכפליים

עיון והשוואה בין קרבנות המוסף של חג הסוכות והמועדים האחרים יגלה שבחג הסוכות מספר הכבשים והאילים כפול. מה משמעותה של עובדה זו?

המחברת בין הראש ללב

חז"ל למדונו שהשם ירושלים מורכב משני שמות יראה ושלום. מהי המשמעות של השלמה זו?

שמה של ירושלים: ירו עבור יראה

סגולתה של ירושלים בכיכולת לראות דברים, שבמקום אחר נזקקים לציווי מפורש כדי להבינם.

"עיר שחוברה לה יחדיו"

הרב משה צבי נריה - שהיה ראש ישיבות בני עקיבא - בדברים שנשא מיד לאחר שחרורו ירושלים, ניסה להסביר מדוע לא זכינו לכך בתש"ח וזכינו במלחמת ששת הימים.

קרבן יולדת

בכל התורה כולה כשמוזכרים תורים ובני יונה, מוזכרים קודם התורה ואחר כך בני היונה, אולם בקרבן יולדת הדבר הפוך: בן יונה או תור לחטאת. מהו הטעם של שינוי זה?

להתחיל את הכל מחדש

המצווה הראשונה בפרשת צו היא תרומת הדשן. התורה מלמדת אותנו שתרומת הדשן נעשית בבגדי כהונה לעומת הוצאת הדשן, שעליו להחליף להבגדים פשוטים; מהי המשמעות של עובדה זו?

קרבן עולה וקרבן זבח

ישנו הבדל סגנוני בין האמור בקרבן עולה לאמור בקרבנות השלמים; בעולה כתוב: "זאת תורת העולה, היא העולה... " ואילו בשלמים כתוב: "וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב... " מה המשמעות להבדל זה?

פנייה לכהנים לעומת פנייה לעם ישראל

פרשת צו ממשיכה את העיסוק בענייני הקרבנות, אולם סדר תיאור הקרבנות שונה. מהי הסיבה להבדל זה?

כפרת עוונות

התורה מתארת את הקרבת קרבן העולה: " וסמך ידו... ונרצה לו לכפר עליו"; מהי המשמעות של הביטוי "ונרצה לו" ואל מי הוא מתייחס?

איזה קורבן באמת רצוי?

התורה פותחת את התיאור על קרבן עולה במילים: "אדם כי יקריב מכם..." מה משמעותה של המילה מכם?

חלוקת תפילת העמידה

הקבלה בין חלוקת תפילת העמידה להקרבת קרבנות

תפילת העמידה נחלקת לשלושה חלקים: שלוש ראשונות, הבקשות שבתווך, וברכות ההודאה. הרש"ר הירש טוען שהחלוקה הזאת מקבילה לשלושת המרכיבים שבקרבנות.

מזבח הקטורת

ספר החינוך סבור שיכולים אנו להבין את עניינו של מזבח קטורת באופן כללי, אך לא את פרטיו. בכך הוא מהלך בשיטתו עקרונית של הרמב"ם.

התמידים כסמל לחסד ה' איתנו

ציוותה אותנו התורה להקריב שני קרבנות בכל יום כקרבן תמיד אחד בבוקר ושני בערב. האברבנאל רואה בכך סמל לשני חסדים שעשה אתנו הקב"ה - חסד רוחני וחסד גשמי.

עניינה של הקטורת

בענינה של הקטורת נחלקו הרמב"ם והאברבנאל. הרמב"ם רואה בכך טעם מעשי, לעומתו האברבנאל מציע טעם סמלי.