ספר שמות

האירוע של גילוי ה' בסנה הוא יסוד משמעותי להבנת הקשר בין ה' לעם ישראל, במיוחד במצבי צרה ומשבר. השכינה המתגלה בסנה, שמסמל מקום נמוך וצנוע, משקפת את עקרון "עימו אנוכי בצרה". המסר הוא שה' נמצא עם עמו גם במצבים הקשים ביותר, וכאבם אינו נעלם מעיניו. עסקת השבויים והוויכוח סביב כבודה של ישראל מבטאים את המתח שבין ערכי העם למבט הרחב יותר של רצון ה'. אף שבמבט ראשון ייתכן שהדבר נראה כפגיעה בכבוד ישראל, התורה מלמדת אותנו להאמין שהכול מונהג ברצון ה', ושבסופו של דבר מה שנראה הפוך, מתגלה לטובה. כשאנו רואים מצב שנראה כקשה או בלתי ניתן להבנה, חשוב לזכור את עקרון האמונה שהכל לטובה, גם אם ההשגחה האלוקית נסתרת. זהו מסר מעודד שמזכיר לנו להתעלות מעל הכאב והמחלוקת ולראות את יד ה' במציאות.

עם ישראל התרבה בזכות יעקב אבינו | פרעה ניסה להעני את עם ישראל | היכן רמוז בתורה שהארץ החביאה את הילדים | עם ישראל היו חשובים כ'שרצים' בעיני המצרים | מה הפירוש "אשר לא ידע את יוסף" | כל החוזק של עם ישראל הוא מחמת דבקותם בקב"ה | פרעה רוצה להפריד בין עם ישראל לקב"ה | מדוע המצרים הרגישו את עצמם כקוצים

אחרי שמת יוסף, המצרים שינו את יחסם לעם ישראל, והם הרגישו כאילו עכשיו הגיעו למצרים | הקב"ה ירד עם ישראל למצרים | מדוע עם ישראל נמשלו לכוכבים? | התורה פירטה את מספר בני ישראל להדגיש את חשיבותם | מדוע התורה חוזרת ומפרטת את שמות השבטים שוב? | מדוע נאמר ''שבעים נפש" לשון יחיד | עם ישראל היה גדור מהעריות במצרים

"ואלה שמות בני ישראל" – הזהות כאומה | הפריה והרביה הניסית במצרים ומשמעותה | מעמד הסנה – משמעותו וההשוואה להר סיני | "ותצפינהו"- מהות משה- כיסוי וגילוי

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת - כיצד יצוה את בני ישראל ללבוש את בגדיהם, והרי בשביל שלושה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ואת לשונם, ואת לבושם. | וַיִּחַר אַף יְ-הוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי - שֶׁהָיָה עָתִיד לִהְיוֹת לֵוִי וְלֹא כֹּהֵן, וְהַכְּהֻנָּה הָיִיתִי אוֹמֵר לָצֵאת מִמְּךָ. מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה כֵּן. איך יכול להיות שהכהונה היתה למשה, והלא הכהונה תלויה בבכורות, ומשה היה שלישי לבטן ונולד שלוש שנים לאחר אהרון. ועוד!

האותות לא היו מיועדים לפרעה ולמצרים אלא בעיקר לעם ישראל עצמו, ללמדו להאמין כי גם מתהומות החטא והגלות יכול הוא לשוב אל עצמו ואל טהרתו

אסור לשחרר רוצחים מטעמי רחמים כל שהם "לא תחוס עינך עליו ובכערת דם הנקי מישראל". מוסיפה התורה ואומרת "וטוב לך" כשתעשה דין ברשעים ולא תרחם עליהם