השליחות שה' שלח את משה לישראל והשליחות לפרעה אלו שליחויות שונות: ישראל מקבלים הבטחות גשמיות ופרעה מקבל מסר רוחני ומוסרי.
בסוף גם ישראל עוברים תהליך שמביא אותם לקראת קרבן פסח וקבלת התורה.
שני הפרקים הראשונים בבראשית משקפים שתי התייחסויות שונות לכל העולם. בריאה - תנועה אלוקית מלמעלה למטה, ויצירה - תנועה אנושית בכיוון ההפוך.
בשונה מספר בראשית שסובב בעיקר בציר הבריאה, ספר שמות הוא ספר של יצירה כמו שרואים במקומות רבים, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
"החדש הזה לכם ראש חדשים", כל מניין מתחיל ממועד מיוחד, מועד שמתחיל דבר מיוחד ואחריו לא יחזור להיות כשהיה.
ספר שמות מתחלק לשלושה חלקים: המכות ויציאת מצרים - היווצרות העם, קבלת התורה לשלביה ועשיית המשכן. בכל חלק עמ"י נהיה יותר פועל ו'יוצר'.
פרעה הוא הראשון שקורא למשפחת יעקב 'עם', ובכך מחזיר את עמ"י לייעודו ולתפקידו. בשלב הראשון מנסה פרעה להתנגד לפן הלאומי שבישראל, ומעורר בכך תגובה טבעית של העם. בשלב השני פרעה יוצא כנגד דבר בראשיתי יותר של עמ"י. ביהדות וברוחניות, ושם התגובה שונה.
בהמשך פרעה פונה למיילדות, פרשה זו מעוררת שאלות רבות, וע"י התשובות רואים סיפור חדש.
אנו רגילים לראות את ספר שמות כסיפור ניסי, על טבעי. אך התחלת היווצרות העם טבעית מאוד ובאה מלמטה, מה היחס הנכון?
*בתרומת המשכן מלמד משה כי העיקר שבני ישראל יכולים לתת זה את הלב השלם. וזה מה שרמז ה' למשה במטבע של אש, שבני ישראל צריכים לתת את המטבע שלהם בשמחה גדולה, באש של קדושה
*גם בשמים יש מטבעות של מחצית השקל, שכל מה שאנו רואים מהם בעולם התרומות, הם מעין מטבע של מעלה, וכשנותנים את המטבע כאן בעולם הזה, מכוונים למטבע של מעלה שפועל ישועות בקרב הארץ
בתחילת הפרק עם ישראל לא מוצג כעם, אלא כבני ישראל. משפחה גדולה. ומהתיאורים בהם משתמש החומש בתחילתו נראה שבני ישראל שכח את תפקידו, איבד כיוון.
דווקא פרעה, הראשון שקרא לבני ישאל 'עם' הוא זה שממקד את בנ"י. שם מראה מול עיניהם ומראה להם שהם כבר לא משפחה.
התיאורים בהם משתמש הכתוב לאחר תגובת פרעה הם ממוקדים יותר.
מה בין שני חלקי הפרק?
מדוע עמ"י לא נוצרו במקומם הטבעי, א"י?
מה בין יעקב לישראל?
מה ההבדלים בין תיאור הירידה שבחומש בראשית ובין התיאור בתחילת פרשתנו?
