פרשני:בבלי:ביצה כט א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ביצה כט א

חברותא[edit]


בנרש אמרי: חלקא, ופלגו חלקא.
בפומבדיתא אמרי: אוזיא, ופלגו אוזיא.
בנהר פקוד ובמתא מחסיא אמרי: רבעא, ופלגו רבעא.
מתניתין:
אין מודדים ביום טוב, ופרטי האיסור יתבארו להלן.
אומר אדם לחברו: מלא לי כלי זה, אבל לא במדה. יבואר בגמרא, וכן המחלוקת עם רבי יהודה להלן.
רבי יהודה אומר: אם היה כלי של מדה - לא ימ לאנו.
מעשה באבא שאול בן בטנית, שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב, ונותנן ללקוחות ביום טוב. וכך נמנע מלמדוד ביום טוב.
אבא שאול אומר: אף בחול המועד עושה כן, שהיה ממלא מידותיו קודם, מפני ברורי המדות. כדי להמנע מגזל, כיון שאם מוכר מיד עם מזיגת המשקה לתוך המידה, הקצף מטעה את המדידה הנכונה לרעת הקונה.
וחכמים אומרים: אף ביום חול עושה כן, בזמן שהיה מוכר שמן, שהיה מוזג את השמן אל הכלי של הקונה וממתין זמן רב עד שהיה השמן מתמצה כולו מהמידה אל הכלי של הקונה, מפני מצוי המדות, שאין השמן כולו יורד מהמידה אל הכלי של הקונה אלא לאחר ששוהה כלי המידה שהות ממושכת על הכלי של הקונה.
גמרא:
מבארת הגמרא: מאי "מלא לי כלי זה, אבל לא במדה"?
אמר רב יהודה אמר שמואל: הכי קאמר: אבל לא ימלא לו בכלי המיוחד למדה.
אבל כלי שעדיין לא מדדו בו אלא הוא רק כלי העומד למדה, המיועד לכשתשבר המידה - ימלאנו.
ואתא רבי יהודה למימר: אפילו כלי העומד למדה לא ימלאנו.
ומדייקת הגמרא: אלמא, גבי שמחת יום טוב - רבי יהודה לחומרא, ורבנן לקולא.
ופרכינן: והא אפכא שמעינן להו!
דתנן, רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי וכנגד הקופיץ. וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.
אלמא, רבי יהודה לקולא ורבנן לחומרא
קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה.
קשיא דרבנן אדרבנן!
ומתרצת הגמרא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: התם הרי מדובר בשאינו עומד הכלי והקופיץ למדה.
הכא - בעומד למדה.
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא.
התם - ששוקל במאזניים קא עביד כדעבדין בחול, שלפעמים שוקלים כך.
הכא - לא קעביד כדעבדין בחול, שהרי כלי זה רק מיועד למדידה אך עדיין לא השתמש בו למדידה.
רבא אמר: מאי "אבל לא במדה" - שלא יזכור לו שם מדה, של לוג וכדומה.
אבל כלי המיוחד למדה בלי שיזכיר את שמו - ימלאנו.
ואתא רבי יהודה למימר: כלי המיוחד למדה - לא ימלאנו.
ומדייקת הגמרא: אלמא, לפי ההסבר של רבא, גבי שמחת יום טוב רבי יהודה לחומרא ורבנן לקולא.
והא אפכא שמעינן להו:
דתנן, רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי וכנגד הקופיץ, וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.
אלמא: רבי יהודה לקולא ורבנן לחומרא.
קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה, קשיא דרבנן אדרבנן!
ומשנינן: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא.
התם - בשאינו מיוחד למדה.
הכא - מיוחד למדה.
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא:
התם - קא עביד כדעבדין בחול.
הכא שבא הלוקח עם כלי מדידה ואומר מלא לי כלי זה - לא קא עביד כדעבדין בחול, שאין דרך הקונים לבוא עם כלי מדידה אל המוכר, אלא זה דרך של המלוים איש מאת רעהו בלבד.
היות דעבדי אינשי שמנהג אנשים הוא דמקרבי חמרא שנותנים יין חינם לחבריהם במנא דכילא, בכלי של מידה, ושתו.
שנינו במשנה: מעשה באבא שאול בן בטנית.
תנא: אף בחול מועד היה עושה כן, שהיה ממלא את המידות מבערב, מפני בטול בית המדרש, שהיו חכם גדול והיו שואלים אותו שאלות בהלכה, ולא רצה לבזבז זמנו ביום כדי להמתין עד שיגמר הקצף בשעת המזיגה לקונים.
תנו רבנן: הוא כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות, שחישב שהרויח כך במשך הזמן מחמת הקצף בשעת המדידה. וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות, שמזגו שמן, ונשאר בידם מחמת שלא התמצה השמן לגמרי אל כלי הקונים.
והביאום לפני הגזברים לירושלים למסרם להקדש לפי שלא רצו להנות מממון שאינו שלהם.
אמרו להם גזברי ההקדש: אי אתם זקוקים לכך, היות והקונים מוחלים לכם.
אמרו להם: אף אנו אין רצוננו בכך.
אמרו להם: הואיל והחמרתם על עצמכם - עשו מהם צרכי רבים.
דתניא: גזל ואינו יודע למי גזל - יעשה בהם צרכי רבים.
מאי נינהו? - אמר רב חסדא: בורות שיחין ומערות לשתיית מים.
אדבריה טייל רב חסדא והנהיגו לרבנא עוקבא, במבואות העיר, ודרש: לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביום טוב.
אבל קודר הוא בכלי מדידה קב או קבים בתוך השעורים, ונותן לפני בהמתו, ואינו חושש.
והנחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדרתו - כדי שלא יקדיח תבשילו.
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מודדת אשה קמח ביום טוב ונותנת לתוך עיסתה, כדי שתטול חלה בעין יפה. כי אם לא תדע את שיעור העיסה היא תקמץ בנתינת החלה, לפי שתשער שמידתה של העיסה היא יותר מצומצמת.
ושמואל אמר: אסור למדוד.
ופרכינן: והא תנא דבי שמואל מותר למדוד! אמר אביי: השתא דאמר שמואל אסור,


דרשני המקוצר[edit]

מסכת ביצה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב |