פרשני:בבלי:תמיד כו א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

תמיד כו א

חברותא[edit]

ג. ואם אירע קרי לאחד מהן ונטמא, הרי הוא יוצא ויורד, והולך לו  במסיבה (עמוד של בנין, שבתוכו מדרגות מסובבות) ההולכת תחת הבירה (המקדש).  1  לפי שאסור לבעל קרי לשהות במחנה לויה (הר הבית). ועשו מחילה זו, בשביל שירד בה וילך לבית הטבילה ולא ילך דרך הר הבית. ומותר לו לשהות בה לפי שמקום המחילות שמתחת להר הבית לא נתקדש  2 .

 1.  ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש. חד אמר: כל המקדש כולו קרוי בירה. ולדידיה, היתה המחילה הולכת תחת המקדש, וראשה השני פתוח חוץ לעזרה, למקום הטבילה. וחד אמר: מקום יש בהר הבית ובירה שמו. ולדידיה, היתה המחילה נמשכת תחת אותו מקום.   2.  ואפילו לרבי יוחנן דאמר "מחילות שתחת היכל, קודש", הני מילי בפתוחות לעזרה. אבל מחילות הפתוחות להר הבית, הרי הן חול.
ונרות היו דולקין מכאן ומכאן לאורך המחילה, כדי להאיר לו, עד שהוא מגיע לבית הטבילה.
ומדורה היתה שם, בשביל להתחמם בה לאחר שטבל.
ובית הכסא של כבוד היה שם, אצל בית הטבילה  3 . ונקרא "של כבוד", משום שהיתה לו דלת.

 3.  ועשו שם את בית הכסא, משום שצריך להטיל מימיו קודם טבילה. שאם לא כן, היה נטמא שוב לאחר שיטיל מימיו. וכדתנן במקואות "בעל קרי שטבל ולא הטיל מים, לכשיטיל מימיו, הריהו טמא". ראב"ד ורא"ש.
וזה היה כבודו - שאם מצאו אדם נעול, בידוע היה שיש שם אדם, וחוזר לאחוריו. ואם מצאו פתוח - בידוע שאין שם אדם, והיה יכול להכנס שם ולעשות צרכיו.
ירד הכהן שנטמא בקרי, וטבל בבית הטבילה. ועלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה שבבית המוקד.
ולאחר שנטהר, בא וחזר לבית המוקד, וישב לו אצל אחיו הכהנים, עד שהיו השערים של העזרה נפתחים  4 .

 4.  ואף על פי שטבול יום אינו נכנס למחנה לויה, מותר לו לשהות שם עד שיאיר היום. לפי שאין איסור זה אלא מדרבנן, ולא הטריחוהו חכמים לצאת בלילה. מפרש. והרא"ש כתב בשם רבינו תם, דלא גזרו אלא למי שנטמא חוץ למקדש, שלא יכנס. אבל אם נטמא בפנים, אינן זקוק לצאת. ור"י תירץ, שלא גזרו אלא על החיל ועל עזרת הנשים. אבל על כל שאר מחנה לויה לא גזרו. ויעויין עוד בראב"ד במה שכתב בזה.
וכשנפתחו, הרי הוא יוצא והולך לו לביתו. לפי שטבול יום הוא עד הערב, ואסור בעבודה.
ד. משעלה עמוד השחר, היו תורמים את תרומת הדשן מעל גבי המזבח. והיא העבודה הראשונה בכל יום. והיו מטילים גורל בין כהני בית אב של אותו יום, מי מהם יזכה בה.
וכל מי שהיה מכהני אותו בית אב שהוא רוצה להשתתף בגורל כדי לזכות לתרום את הדשן - היה משכים וטובל, עד שלא יבא הממונה על הגורל! שאם יעלה בגורל, יהיה מוכן לעבודה זו. שהרי אין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול, ואפילו אם הוא טהור.
וכי באיזה שעה הממונה בא?
לא כל העתים שוות.
פעמים שהוא בא מ"קרות הגבר", שהוא בשליש של החצי השני של הלילה. ופעמים שאינו בא בשעה ההיא. אלא, או סמוך לו לזמן זה מלפניו, או סמוך לו מאחריו, ואין לכך שעה קבועה. אבל באמצע הלילה אינו בא כלל  5 .

 5.  והראב"ד פירש, דבתמיה קאמר. וכי יודע הוא באיזה שעה הממונה בא? והרי אין לכך שעה קבועה. לפיכך צריך הוא להשכים ולטבול בזמן מוקדם ביותר, שברור לו שלא יגיע בו הממונה, כדי שעד שיבוא הממונה יהיה טבול ומוכן לעבודה.
והיה הממונה בא, ודפק עליהן על שערי הר הבית, והן (השומרים) פתחו לו. ואחר כך דפק על שערי בית המוקד, ופתחו לו.
אמר להן הממונה לכהנים: מי שטבל - יבא ויפיס, ישתתף בגורל!
הפיסו  6  בחציו המקודש  7  של בית המוקד  8 . וזכה מי שזכה בתרומת הדשן.

 6.  דאין מטילים פייס אלא בקודש. כדכתיב "בבית אלהים נהלך ברגש". ודרשינן דאתי האי קרא לדין לפיס (שהיה משמיע קול המון עם רב ומעורר רגש. ויש בזה משום כבוד למלך), שיש לו להעשות בבית אלהים. (יומא כה א). ולא היו מפיסים בעזרה גופה משום שכך היה מעשה הפיס: היו כל כהנים עומדים בעיגול והממונה היה נוטל מצפנת של אחד מהן, לידע שממנו מתחיל המנין, ומוציא איזה מספר מפיו. ואותו כהן שבו היה מסתיים המנין היה זוכה בפיס. וגנאי הוא לעמוד בעזרה ללא מצנפת. ועוד, שהיו צריכין כולם לעמוד בעיגול. ואם היו עושין כן בעזרה, היו אחוריהם אל ההיכל, וגנאי הוא. מפרש. וכן איתא בתוספות שם.   7.  מפרש. אכן מדברי הרא"ש יש להוכיח, שהיה הפיס בחול. דכתב בטעמא ד"כל הרוצה להפיס משכים וטובל", משום שיהיה מזומן מיד לעבודה. או דחיישינן שמא ימהר ויכנס לעזרה בלא טבילה, מחמת חיבוב המצוה. ואי נעשה הפיס בעזרה, הא לא צריך לכל זה. דתיפוק ליה משום דכל הנכנס לעזרה צריך טבילה. מקדש דוד. ויעויין עוד בגבורת ארי, יומא כ"ד.   8.  ואף על גב דשאר פייסות היו בלשכת הגזית, התם היינו טעמא, מפני שאותן הכהנים העומדים בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית. אבל פיס זה היה קודם שירדו הכהנים לעזרה. מפרש. אבל מהרמב"ם ריש פרק ו מתמידין ומוספין נראה, דאף פיס זה היה בלשכת הגזית. תוספות יום טוב.
גמרא:
שנינו במתניתין: בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש.
והוינן בה: מנא הני מילי שהכהנים שומרים בשלשה מקומות  9 ?

 9.  אבל על גוף מצות שמירה לא קמיבעיא לן. דהא להדיא כתיב בפרשת קרח בלשון ציווי, "ושמרו את משמרת הקודש". וכן, "ושמרתם את משמרת הקדש". חק נתן. ובבאורי הגר"א למשניות כתב, דמהאי קראי דכתיבי בפרשת קרח ליכא לאיתויי. דשם מפורשת הסיבה - כדי שלא יכנס זר למשכן. וטעם זה אינו נוהג במקדש, שהרי שעריו מסוגרים. אבל מהאי קרא דאהרן ובניו שפיר מוכח דהשמירה אינה משום כן דהא לזה סגי באדם אחד. אלא על כרחך מצוה היא על הכהנים והלויים.
אמר אביי: אמר קרא, "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל, והזר הקרב יומת". ואהרן ושני בניו, הרי שלשה. מכאן דשלש שמירות בעינן  10 .

 10.  ואף דהאי קרא במשכן כתיב, הוא הדין למקדש. משום דמקדש איקרי משכן. ראב"ד. ויש לחקור, האם גם במה גדולה איקרי משכן, לענין מצות שמירה. מקדש דוד.
ופרכינן: אמרי, אין הכי נמי, דשימור בעלמא אשכחן בהאי קרא דבעי. מיהו אנן הכי קמיבעיא לן: שהרי מתניתין קתני "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש", דמשמע שהכהנים שומרים לחוד, מלבד מה שהלויים שומרים לחוד בעשרים ואחד מקומות אחרים. (כדתנן במדות).
ואילו בקרא דשמירה כהנים ולויים בהדי הדדי כתיב, וכדכתיב "משה ואהרן ובניו". ומשה לוי היה.
ומשנינן: אמרי, הכי קאמר קרא:
"והחונים לפי המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה - משה"! והדר כתיב בסיפא דקרא "אהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל". שאהרן שמר בחד מקום, ובניו בשני מקומות נוספים. הרי שלשה מקומות בכהנים לבדם.
ומפרשינן: וממאי דהפסוק חצוי לשני חלקים, ורישיה וסיפיה לאו מאותו ענין מיירי? - מדכתיב בראש הפסוק "והחונים", וכתיב בתריה "שומרים". ומשמע, לויים "חונים" במקום אחד לחוד, וכהנים "שומרים" לחוד במקום אחר.
ושוב מקשינן: ואימא, כולהו (אהרן ושני בניו) בחד מקום לחודיה היו שומרים יחד. ואכתי מנלן שלשה מקומות?
ומשנינן: לא סלקא דעתך לומר כן. דהא כ"משה" דכתיב בהאי קרא משוינן להו. מה משה בחד מקום לחודיה, בפני עצמו ולא יחד עמהם, אף אהרון ובניו, כל חד וחד מינייהו היה שומר בחד מקום לחודיה, בפני עצמו.
רב אשי אמר: מסיפיה דקרא שמעינן, דבשלשה מקומות שמרו. דשלשה זמני שמירה כתיב ביה. א. "שומרים", ב. "משמרת הקדש", ג. "למשמרת בני ישראל"  11 . ואי רק בחד מקום שמרו, אם כן לא הוי אלא שמירה אחת.

 11.  ובשלטי הגיבורים הלכה יז כתב, דבכל מקום היתה משמרת של עשרה כהנים. וכן במשמרת הלויים. וכן משמע מהרמב"ם בפרק ח מבית הבחירה הלכה ד, שכתב "וארבע ועשרים עדה שומרין אותו בכל לילה תמיד, בארבעה ועשרים מקום". ואפשר שטעמו משום שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה". תפארת ישראל.


דרשני המקוצר[edit]