ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנוך הניך בן אהרון אריה
סוגיית הגמרא בדף לא. - "זה אומר של אבותי", רשב"ם שם, תוס' ד"ה אמר ליה רבא
תוס' בעמוד ב' ד"ה ורב נחמן
מחנה אפריים הלכות עדות סימן ו'
דף מא: - "תניא אמר רשב"א", תוס' ד"ה נחלקה
שער המשפט סימן לו ס"ק ב'
קצות החושן סימן נב ס"ק א'
רמב"ם הלכות עדות פרק ג' הלכה ג'
רמב"ם הלכות נזירות פרק ג' הלכה ט', לחם משנה שם.
פני יהושע קונטרס אחרון בכתובות אות פז
שער המשפט סימן ל ס"ק ד'
עדות שבטלה חלקה
הגמרא בדף לא. מביאה מקרה שאדם טוען שהקרקע שלו מאבותיו וחברו טוען שהקרקע שלו מאבותיו. לזה יש עדים שהיא של אבותיו ושאכלה שנות חזקה ולזה יש עדים שאכלה שנות חזקה. רב נחמן סובר שהעדויות על האכילה מבטלות זו את זו ונשארת העדות על אבותיו של הראשון. ורבא סובר שזו עדות מוכחשת ולכן בטלה.
אגב, המחנה אפרים 1 דן בשאלה עקרונית. בעדים המכחישים זה את זה, שאיננו מקבלים את העדות המוכחשת, האם אומרים כאן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או לא. ופושט שזה תלוי במחלוקת רבא ורב נחמן, שלרבא בטלה כולה ולרב נחמן לא.
האם בהזמה יש גם את סברת הפסול הקיימת בהכחשה?
האחרונים העירו על סתירה בדברי התוס'. אצלנו בעמוד א' התוס' מקשים על דברי רבא שעדות מוכחשת היא, מדברי רבא בב"ק 2 האומר שעד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל, ולכן אם העידו גם על גניבה וגם על טביחה והוזמו רק על הטביחה, עדות הגניבה נשארת קיימת. ושם יש שני הסברים בדעת רבא. הסבר אחד הוא שעד זומם חידוש הוא ואין לך אלא משעת חידושו. מסברא אין להאמין לעדים המזימים יותר מהמוזמים, אך התורה חידשה להאמין למזימים, ואנו מצמצמים את החידוש רק למה שנאמר בפירוש. ההסבר השני הוא שזו תקנה לטובת הלקוחות. ומציינים התוס' שלפי ההסבר הראשון לא קשה משם על דברי רבא כאן כי כאן לא מדובר בעד זומם אלא בעדות מוכחשת.
שואלים האחרונים, הרי גם להסבר זה קשה כי בכל הזמה יש גם הכחשה, ומטעם ההכחשה יש סברא לפסול העדות. ועונים האחרונים שחלק מהחידוש של התורה בעדים זוממים הוא שאין בהזמה הכחשה. ומקשים על כך מדברי התוס' בעמוד ב', ששם משמע שיש בהזמה גם הכחשה. התוס' שם מקשים, אם אכן רבא סובר כרב חסדא שבשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו אינם נאמנים בעדויות אחרות אפילו כל כת בפני עצמה, כיצד יכול לסבור שעד זומם חידוש הוא ולכן אינו נפסל למפרע, הרי יש לפוסלו מסברא מדין ההכחשה.
מחלוקת ב"ש וב"ה
בדף מא: אומר רשב"א שלא נחלקו ב"ה וב"ש על שתי כיתי עדים שאחת אומרת מאתיים ואחת מנה שבכלל מאתיים מנה, אלא נחלקו בכת אחת שאחד ממנה אומר מנה ואחד מאתיים. לפי ב"ש מכיוון שאחד ודאי שקרן העדות פסולה, ולפי ב"ה בכל זאת מקבלים העדות ואומרים גם כאן בכלל מאתיים מנה.
התוס' בד"ה נחלקה עדותם מביא קושיא בשם ריב"א, אם ב"ש פוסלים עדותם בכת אחת משום שאחד ודאי שקרן, גם בשתי כתות יש לפסול, שכן שנינו שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל העדות. ומתרץ ר"י שב"ש סוברים כר' יוסי שהדין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל העדות, נאמר רק בדיני נפשות ולא בדיני ממונות. עוד עונה שאפשר להעמיד את סוגייתנו בעדים שבאו רק לראות את המעשה ולא התכוונו להעיד.
אגב, הש"ך 3 כותב שאם העדים הכשרים אומרים שבאו להעיד והפסולים אומרים שבאו לראות אינם מצטרפים, אך במקרה שגם הכשרים וגם הפסולים אומרים שבאו לראות הם כן מצטרפות. ושער המשפט דוחהו ומקשה עליו מתשובתו השנייה של ר"י שמדובר בעדים שבאו רק לראות, ולפי הש"ך קשה כיצד מדובר, הרי אם מדובר שכולם אומרים שבאו לראות אזי מצטרפים, וכאן אי אפשר לומר שמדובר שהפסולים באו לראות והכשרים להעיד שהרי איננו יודעים איזו כת כשרה ואיזו שקרנית.
שאלת הנתיבות
נזכיר עוד שאלה אחת לפני שניגש לבאור הדברים. הנתיבות שואל כיצד לדעת ב"ש אפשר לקבל העדות מצד בכלל מאתיים מנה כאשר יש שתי כתות, הרי זו עדות שאי אפשר להזימה, שהרי כל כת יכולה לומר שהיא השקרנית וכבר הוכחשה.
שתי סיבות פסול בכת שהוכחשה
כעת ניגש לבאור הדברים. במה נחלקו רב הונא ורב חסדא? הרשב"ם מסביר שלרב הונא כל כת באה בפני עצמה ומעידה משום שהיא בחזקת כשרות ולכן אינה נפסלת מספק. ויש לשאול מדוע אם כן אחד מכת זו ואחד מכת זו אינם יכולים להעיד יחד, הרי החזקה אומרת שנתייחס אליו ככשר? וצריך לומר שזו הלכה בדיני חזקות, שכשיש תרתי דסתרי התורה אינה מאפשרת לנו להשתמש בדיני חזקות. עכשיו נוכל להבין את סברת רב חסדא. לדעתו גם אם נכשיר כל כת בפני עצמה זה נקרא תרתי דסתרי, כי כל אחת תוכל להעיד בפני עצמה באיזושהי עדות ונקבל עדות שתיהן. מעבר לכך, בדברי רב חסדא רואים שיש כאן גם טענה נוספת "בהדי סהדי שקרי למה לי". יש כאן חשש שהעד הזה שקרן ולא יתכן שנקבלו.
כשרות תוך כדי דיבור לעדות
הקצות 4 על פי הגמרא בב"ק 5 שהבאנו לעיל כותב שעד צריך להיות כשר לא רק בשעת העדות אלא גם בתוך כדי דיבור לעדות. למשל אדם שהעיד ותוך כדי דיבור גנב יהיה פסול. אפשר על פי זה להוסיף שחידוש זה נאמר דווקא בפסול הגוף אך במקום שפסול העד נובע מחשש משקר לא תיאמר ההלכה המחודשת היוצאת מב"ק (הקצות עצמו סובר שאין חילוק). והסברא נותנת לחלק כך, משום שבפסול הגוף יש עליו שם פסול, ובתוך מרחב העדות הוא חייב להיות עד כשר, אולם בחשש משקר הפסול נובע מסברא, וסברא זו לא קיימת במקרה שהחשש נוצר רק לאחר שהעיד, אפילו אם נוצר תוך כדי דיבור לעדות.
בעדות שהוזמה התורה הכשירה את האחרונים, ולכן אפילו אם נאמר שבכל הזמה יש גם הכחשה כדברי התוס' בעמוד ב', מכל מקום התורה חידשה שהאחרונים כשרים. לאחר שהתורה הכשירה את האחרונים כבר אין בעיה מצד תרתי דסתרי להכשיר גם את הראשונים לפי רב חסדא, אולם נשארת הבעייה השנייה הקיימת לפי רב חסדא, והיא הבעיה של חשש משקר. לפי זה נוכל ליישב את הסתירה בין שני דיבורי התוס'.
ישוב התוס'
הדיון של התוס' בעמוד א' הוא על פסילה למפרע, וזה כפי שאמרנו עושים רק בפסול הגוף ולא בחשש משקר, ואם כן במוזמים שיש רק חשש משקר אין לפוסלם למפרע, אולם בעמוד ב' הדיון הוא על פסילה להבא וזה קיים גם בעדות שהוזמה.
סתירה ברמב"ם
הרמב"ם בהלכות עדות 6 פוסק כב"ה שאם אחד אומר מנה ואחד מאתיים מקבלים עדותם ממה נפשך. הלחם משנה מקשה שזה סותר לרמב"ם בהלכות נזירות 7 . שם כתב שאם כת אחת מעידה שקיבל על עצמו שתי נזירויות ואחת העידה שקיבל חמש נזירויות מקבלים עדות הכת שאמרה שתי נזירויות. מכך שכתב דווקא מקרה של שתי כתות שבו גם ב"ש מודים, משמע שאם עד אחד יאמר שתים ואחד חמש לא נקבל עדותם, וזה שונה מפסיקתו בדיני ממונות. ובפרט קשה הלכה זו, שהרי באיסורים מספיק עד אחד ואם כן כל עד נחשב ככת ואפילו ב"ש צריכים להודות במקרה זה.
המאירי בהלכות נזירות כתב שאין דיני איסורים כדיני ממונות, וסתם ולא פירש דבריו. האחרונים פירשו שלרב הונא אין הכוונה שכשיש שתי כתות המכחישות זו את זו שתיהן נפסלות ובטלה נאמנותן, אלא כשבאים שני עדים ומעידים שפלוני לווה התורה אומרת לנו להאמינם, וכאשר באים עדים נוספים ומעידים שלא לווה גם עליהם התורה אומרת לנו להאמינם. כלומר עלינו להאמין לשתי הכתות אלא שלמעשה איננו יכולים לעשות כלום כיוון שמקבלים את שתיהן. ויותר מכך, כאשר עד אחד מחייב שבועה ובאו שני עדים והכחישוהו איננו מבטלים את חיוב השבועה ואת נאמנות העד אלא עוקרים את הדיון מעיקרו.
ישוב הרמב"ם
כעת נוכל ליישב את הסתירה ברמב"ם. בדיני ממונות עד אחד נחשב כעדות לעניין שבועה, לכן התורה אומרת לנו להאמין לו אף כשיוכחש, וכשאחד אומר מנה ואחד מאתיים מקבלים את העדות ממה נפשך לעניין המנה. אולם באיסורים אף על פי שעד אחד נאמן אין זה מגדרי עדות, ולכן כאן אין לנו את גזרת הכתוב להאמינו אף כשמוכחש, וכשבא עד אחד נגדו עדות שניהם נופלת ואיננו יכולים לעשות ממה נפשך.
תירוץ קושיית הנתיבות
עכשיו נוכל גם לתרץ את קושיית הנתיבות. הנתיבות הקשה מדוע לב"ש אין זו עדות שאי אתה יכול להזימה, הרי כל כת יכולה לטעון שהיא השקרנית וכבר הוכחשה. לפי דברינו, אף על פי שהכת הוכחשה עדיין נשארת עדותה קיימת אלא שלמעשה אי אפשר לפעול על פיה, ואם כן עדיין אפשר להזימה.
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך נהנים כשעובדים קשה?
להתיחס בכבוד
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.
תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה
הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?
מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.
לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.
דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.
דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.
לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.
