ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנוך הניך בן אהרון אריה
סוגיית הגמרא בדף לא. - "זה אומר של אבותי", רשב"ם שם, תוס' ד"ה אמר ליה רבא
תוס' בעמוד ב' ד"ה ורב נחמן
מחנה אפריים הלכות עדות סימן ו'
דף מא: - "תניא אמר רשב"א", תוס' ד"ה נחלקה
שער המשפט סימן לו ס"ק ב'
קצות החושן סימן נב ס"ק א'
רמב"ם הלכות עדות פרק ג' הלכה ג'
רמב"ם הלכות נזירות פרק ג' הלכה ט', לחם משנה שם.
פני יהושע קונטרס אחרון בכתובות אות פז
שער המשפט סימן ל ס"ק ד'
עדות שבטלה חלקה
הגמרא בדף לא. מביאה מקרה שאדם טוען שהקרקע שלו מאבותיו וחברו טוען שהקרקע שלו מאבותיו. לזה יש עדים שהיא של אבותיו ושאכלה שנות חזקה ולזה יש עדים שאכלה שנות חזקה. רב נחמן סובר שהעדויות על האכילה מבטלות זו את זו ונשארת העדות על אבותיו של הראשון. ורבא סובר שזו עדות מוכחשת ולכן בטלה.
אגב, המחנה אפרים 1 דן בשאלה עקרונית. בעדים המכחישים זה את זה, שאיננו מקבלים את העדות המוכחשת, האם אומרים כאן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או לא. ופושט שזה תלוי במחלוקת רבא ורב נחמן, שלרבא בטלה כולה ולרב נחמן לא.
האם בהזמה יש גם את סברת הפסול הקיימת בהכחשה?
האחרונים העירו על סתירה בדברי התוס'. אצלנו בעמוד א' התוס' מקשים על דברי רבא שעדות מוכחשת היא, מדברי רבא בב"ק 2 האומר שעד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל, ולכן אם העידו גם על גניבה וגם על טביחה והוזמו רק על הטביחה, עדות הגניבה נשארת קיימת. ושם יש שני הסברים בדעת רבא. הסבר אחד הוא שעד זומם חידוש הוא ואין לך אלא משעת חידושו. מסברא אין להאמין לעדים המזימים יותר מהמוזמים, אך התורה חידשה להאמין למזימים, ואנו מצמצמים את החידוש רק למה שנאמר בפירוש. ההסבר השני הוא שזו תקנה לטובת הלקוחות. ומציינים התוס' שלפי ההסבר הראשון לא קשה משם על דברי רבא כאן כי כאן לא מדובר בעד זומם אלא בעדות מוכחשת.
שואלים האחרונים, הרי גם להסבר זה קשה כי בכל הזמה יש גם הכחשה, ומטעם ההכחשה יש סברא לפסול העדות. ועונים האחרונים שחלק מהחידוש של התורה בעדים זוממים הוא שאין בהזמה הכחשה. ומקשים על כך מדברי התוס' בעמוד ב', ששם משמע שיש בהזמה גם הכחשה. התוס' שם מקשים, אם אכן רבא סובר כרב חסדא שבשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו אינם נאמנים בעדויות אחרות אפילו כל כת בפני עצמה, כיצד יכול לסבור שעד זומם חידוש הוא ולכן אינו נפסל למפרע, הרי יש לפוסלו מסברא מדין ההכחשה.
מחלוקת ב"ש וב"ה
בדף מא: אומר רשב"א שלא נחלקו ב"ה וב"ש על שתי כיתי עדים שאחת אומרת מאתיים ואחת מנה שבכלל מאתיים מנה, אלא נחלקו בכת אחת שאחד ממנה אומר מנה ואחד מאתיים. לפי ב"ש מכיוון שאחד ודאי שקרן העדות פסולה, ולפי ב"ה בכל זאת מקבלים העדות ואומרים גם כאן בכלל מאתיים מנה.
התוס' בד"ה נחלקה עדותם מביא קושיא בשם ריב"א, אם ב"ש פוסלים עדותם בכת אחת משום שאחד ודאי שקרן, גם בשתי כתות יש לפסול, שכן שנינו שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל העדות. ומתרץ ר"י שב"ש סוברים כר' יוסי שהדין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל העדות, נאמר רק בדיני נפשות ולא בדיני ממונות. עוד עונה שאפשר להעמיד את סוגייתנו בעדים שבאו רק לראות את המעשה ולא התכוונו להעיד.
אגב, הש"ך 3 כותב שאם העדים הכשרים אומרים שבאו להעיד והפסולים אומרים שבאו לראות אינם מצטרפים, אך במקרה שגם הכשרים וגם הפסולים אומרים שבאו לראות הם כן מצטרפות. ושער המשפט דוחהו ומקשה עליו מתשובתו השנייה של ר"י שמדובר בעדים שבאו רק לראות, ולפי הש"ך קשה כיצד מדובר, הרי אם מדובר שכולם אומרים שבאו לראות אזי מצטרפים, וכאן אי אפשר לומר שמדובר שהפסולים באו לראות והכשרים להעיד שהרי איננו יודעים איזו כת כשרה ואיזו שקרנית.
שאלת הנתיבות
נזכיר עוד שאלה אחת לפני שניגש לבאור הדברים. הנתיבות שואל כיצד לדעת ב"ש אפשר לקבל העדות מצד בכלל מאתיים מנה כאשר יש שתי כתות, הרי זו עדות שאי אפשר להזימה, שהרי כל כת יכולה לומר שהיא השקרנית וכבר הוכחשה.
שתי סיבות פסול בכת שהוכחשה
כעת ניגש לבאור הדברים. במה נחלקו רב הונא ורב חסדא? הרשב"ם מסביר שלרב הונא כל כת באה בפני עצמה ומעידה משום שהיא בחזקת כשרות ולכן אינה נפסלת מספק. ויש לשאול מדוע אם כן אחד מכת זו ואחד מכת זו אינם יכולים להעיד יחד, הרי החזקה אומרת שנתייחס אליו ככשר? וצריך לומר שזו הלכה בדיני חזקות, שכשיש תרתי דסתרי התורה אינה מאפשרת לנו להשתמש בדיני חזקות. עכשיו נוכל להבין את סברת רב חסדא. לדעתו גם אם נכשיר כל כת בפני עצמה זה נקרא תרתי דסתרי, כי כל אחת תוכל להעיד בפני עצמה באיזושהי עדות ונקבל עדות שתיהן. מעבר לכך, בדברי רב חסדא רואים שיש כאן גם טענה נוספת "בהדי סהדי שקרי למה לי". יש כאן חשש שהעד הזה שקרן ולא יתכן שנקבלו.
כשרות תוך כדי דיבור לעדות
הקצות 4 על פי הגמרא בב"ק 5 שהבאנו לעיל כותב שעד צריך להיות כשר לא רק בשעת העדות אלא גם בתוך כדי דיבור לעדות. למשל אדם שהעיד ותוך כדי דיבור גנב יהיה פסול. אפשר על פי זה להוסיף שחידוש זה נאמר דווקא בפסול הגוף אך במקום שפסול העד נובע מחשש משקר לא תיאמר ההלכה המחודשת היוצאת מב"ק (הקצות עצמו סובר שאין חילוק). והסברא נותנת לחלק כך, משום שבפסול הגוף יש עליו שם פסול, ובתוך מרחב העדות הוא חייב להיות עד כשר, אולם בחשש משקר הפסול נובע מסברא, וסברא זו לא קיימת במקרה שהחשש נוצר רק לאחר שהעיד, אפילו אם נוצר תוך כדי דיבור לעדות.
בעדות שהוזמה התורה הכשירה את האחרונים, ולכן אפילו אם נאמר שבכל הזמה יש גם הכחשה כדברי התוס' בעמוד ב', מכל מקום התורה חידשה שהאחרונים כשרים. לאחר שהתורה הכשירה את האחרונים כבר אין בעיה מצד תרתי דסתרי להכשיר גם את הראשונים לפי רב חסדא, אולם נשארת הבעייה השנייה הקיימת לפי רב חסדא, והיא הבעיה של חשש משקר. לפי זה נוכל ליישב את הסתירה בין שני דיבורי התוס'.
ישוב התוס'
הדיון של התוס' בעמוד א' הוא על פסילה למפרע, וזה כפי שאמרנו עושים רק בפסול הגוף ולא בחשש משקר, ואם כן במוזמים שיש רק חשש משקר אין לפוסלם למפרע, אולם בעמוד ב' הדיון הוא על פסילה להבא וזה קיים גם בעדות שהוזמה.
סתירה ברמב"ם
הרמב"ם בהלכות עדות 6 פוסק כב"ה שאם אחד אומר מנה ואחד מאתיים מקבלים עדותם ממה נפשך. הלחם משנה מקשה שזה סותר לרמב"ם בהלכות נזירות 7 . שם כתב שאם כת אחת מעידה שקיבל על עצמו שתי נזירויות ואחת העידה שקיבל חמש נזירויות מקבלים עדות הכת שאמרה שתי נזירויות. מכך שכתב דווקא מקרה של שתי כתות שבו גם ב"ש מודים, משמע שאם עד אחד יאמר שתים ואחד חמש לא נקבל עדותם, וזה שונה מפסיקתו בדיני ממונות. ובפרט קשה הלכה זו, שהרי באיסורים מספיק עד אחד ואם כן כל עד נחשב ככת ואפילו ב"ש צריכים להודות במקרה זה.
המאירי בהלכות נזירות כתב שאין דיני איסורים כדיני ממונות, וסתם ולא פירש דבריו. האחרונים פירשו שלרב הונא אין הכוונה שכשיש שתי כתות המכחישות זו את זו שתיהן נפסלות ובטלה נאמנותן, אלא כשבאים שני עדים ומעידים שפלוני לווה התורה אומרת לנו להאמינם, וכאשר באים עדים נוספים ומעידים שלא לווה גם עליהם התורה אומרת לנו להאמינם. כלומר עלינו להאמין לשתי הכתות אלא שלמעשה איננו יכולים לעשות כלום כיוון שמקבלים את שתיהן. ויותר מכך, כאשר עד אחד מחייב שבועה ובאו שני עדים והכחישוהו איננו מבטלים את חיוב השבועה ואת נאמנות העד אלא עוקרים את הדיון מעיקרו.
ישוב הרמב"ם
כעת נוכל ליישב את הסתירה ברמב"ם. בדיני ממונות עד אחד נחשב כעדות לעניין שבועה, לכן התורה אומרת לנו להאמין לו אף כשיוכחש, וכשאחד אומר מנה ואחד מאתיים מקבלים את העדות ממה נפשך לעניין המנה. אולם באיסורים אף על פי שעד אחד נאמן אין זה מגדרי עדות, ולכן כאן אין לנו את גזרת הכתוב להאמינו אף כשמוכחש, וכשבא עד אחד נגדו עדות שניהם נופלת ואיננו יכולים לעשות ממה נפשך.
תירוץ קושיית הנתיבות
עכשיו נוכל גם לתרץ את קושיית הנתיבות. הנתיבות הקשה מדוע לב"ש אין זו עדות שאי אתה יכול להזימה, הרי כל כת יכולה לטעון שהיא השקרנית וכבר הוכחשה. לפי דברינו, אף על פי שהכת הוכחשה עדיין נשארת עדותה קיימת אלא שלמעשה אי אפשר לפעול על פיה, ואם כן עדיין אפשר להזימה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













