ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- חבלי משיח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
אולם יש בנבואתו גם תיאור מצבם הקשה של ישראל בזמן הגאולה "וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה מִשֻּׁמוֹ א-ל ". ופירש הספורנו " כענין ייתי (משיח) ולא אחמיניה ", מימרא זו מקורה במסכת סנהדרין צ"ח:, והיא מלמדת שגדולי ישראל חרדו מחבלי משיח עד שביקשו שלא להיות באותו הדור, שמא לא יוכלו לעמוד בעצמת יסוריו. אך לעומתם ניצב רב יוסף ואומר: " ייתי ואחמיניה ואזכה ואיתיב בטולא דכופיתא דחמריה ", היינו, רוצה אני להיות בדור של גאולה, גם אם יהא עלי לשבת בצל גללי חמורו של משיח.
הביטוי הזה " חמורו של משיח " נאמר על גאולה בדרגה של "לא זכו", כמבואר במסכת סנהדרין (צ"ח.) " רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב דניאל ז' וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב זכריה ט' עני ורכב על חמור! - זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור ". וביאר המהר"ל את הרעיון שיש בתאור המשיח "עני ורוכב על חמור", היינו, שהמשיח יתגבר על החומריות וירכב עליה 1 . ולפי זה רב יוסף שאומר "ייתי ואחמיניה", ומוכן לסבול ייסורי הגאולה, בא ללמדנו שייסורי הגאולה יהיו בגין העיסוק בחומר, בבנין הארץ והפרחת שממותיה, ובמלחמות עם עמי הארץ שרמתם המוסרית נמוכה, וזהו צל גללי החמור, של "עם הדומה לחמור", ולכל זה הוא מוכן ובלבד שתבוא הגאולה. ולפי זה נוכל גם להבין את אותם האומרים "ייתי ולא אחמיניה", לכאורה קשה, הלא כולנו מצפים לגאולה, ובפרט חכמי ישראל, ואיך היו מוכנים לוותר על הזכייה לראות את הגאולה, בגלל החשש מייסוריה? חבלי משיח משולים לחבלי לידה, וכי טבעי הדבר שאם לא תרצה בלידה מפחד חבלי הלידה? אלא לפי מה שפרשנו, החשש שלהם היה מן היכולת שלהם להתמודד עם החומריות ולהישאר ראוי לגאולה מבחינה רוחנית, ואילו אמרו "אל תביאנו לידי ניסיון". לעומתם רב יוסף מוכן להתמודדות זו, ומידה זו שלו רמוזה בשמו יוסף ניצוץ משיח בן יוסף שעינינו להתמודד עם יצר הרע ועם החומריות, (כמבואר במסכת סוכה).
עוד פרשו חז"ל פסוק זה "אוי מי יחיה משמו א-ל" (סנהדרין דף קו.) " אמר רבי יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה ", חז"ל תארו כאן בתיאור פנימי ועמוק את היחס של הקב"ה לכנסת ישראל, שהוא כקשר של בני זוג, ובזמן הגאולה יהיה הקשר קרוב ביותר ביניהם, ולכן אוי לו למי שיפריע להם להתחבר זה אל זה. ובאמת בלעם מדבר כאן מהרהורי לבו, כל מהותו להפריע לישראל להתחבר אל הקב"ה, כפי שנבאר להלן.
שני מיני שונאים גדולים קמו להם לישראל, עמלק ובלעם. עמלק רוצה להשמיד את ישראל ע"י שיהרוג אותם, חז"ל מצאו לכך רמז בשמו " עמלק - עם לק, שרוצה ללוק דמן של ישראל ", ובלעם רוצה לבטל את בחירתם של ישראל , ולכלותם מבחינה רוחנית, וחז"ל מצאו רמז לכך בשמו " בלעם - בלע עם ", שרוצה לבלוע את העם שיהיה כאחד מכל העמים.
מכאן הרצון של בלעם לראות את קצה העם, אולי יראה בהם חסרונות שיוכל לקללם, וממילא תתבטל בחירתם. בלעם מקריב קרבנות כישראל, ליצור את האשליה שהוא כמותם, וכך אמרו במדרש (במדבר רבה (וילנא) פרשה כ):
ויאמר בלעם אל בלק: בנה לי בזה שבעה מזבחות, ולמה שבעה מזבחות? כנגד שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים מאדם ועד משה ונתקבלו, אדם והבל ונח אברהם יצחק ויעקב ומשה, שהיה אומר: למה קבלת את אלו לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת? השיבו רוח הקדש: (משלי יז) טוב פת חריבה טוב מנחה בלולה בשמן וחריבה מבית מלא זבחי ריב, שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין ישראל ".
חז"ל חשפו את כוונותיו הנסתרות של בלעם, שלא רצה קרבת אלוקים אלא לעשות מריבה בין הקב"ה וישראל.
כמו כן בלעם מנסה לקלל את ישראל משלושה מקומות, וכל זה כדי לבטל את מעלתם שבאה משלושת אבות, וכך אמרו חז"ל בתנחומא (פרשת בלק סימן ח):
ויוסף מלאך ה' עבור מה ראה להקדימו שלשה פעמים עד שלא נראה לו, סימנים של אבות הראה לו עמד לו בראשונה והיה ריוח מכאן ולכאן שנא' ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, בשנייה לא יכלה לזוז אלא לצד אחד, בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאל, ומהו היו הסימנים האלו אלו בקש לקלל בניו של אברהם היה מוצא מכאן ומכאן בני ישמעאל ובני קטורה, ואם בקש לקלל בני יצחק היה מוצא צד אחד לקלל עשו ותלחץ אל הקיר אלו על בני יעקב לא מצא פסולת ליגע בם לכך כתיב בשלישית במקום צר זה יעקב שנא' (בראשית לב) ויירא יעקב מאד וייצר לו, אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, שלא היה פסולת באחד מבניו", ונמצא שככל שהתאמץ למצוא חסרון בישראל והגיע עד השורש של בית יעקב, דוקא שם מצא אותם ללא חסרון "אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, שלא היה פסולת באחד מבניו".
אנו מוצאים שחז"ל ראו את בלעם כדמות לבן הארמי, שגם בלעם אומר "מן ארם ינחיני", כך מובא במדרש (תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן יז):
ד"א מן ארם ינחני, א"ל השוינו גם שנינו להיות כפוי טובה, שאילולי אברהם אבינו לא היה בלק, שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט (בראשית יט כט), כי אילולי אברהם לא פלט לוט מן סדום, ואתה מן בני בניו של לוט, ואילולי יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב, שבתחלה כתיב ורחל באה עם הצאן (שם /בראשית/ כט ט), ואילו היה לו בנים, היאך בתו רועה, כיון שהלך יעקב לשם נתנו לו בנים, שנאמר וישמע את דברי בני לבן וגו' (שם /בראשית/ לא א), ויאמר וגו' נחשתי ויברכני ה' בגללך (שם /בראשית/ ל כז), ואילולי אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם ".
ולפי זה, שלבן ובלעם אחד הם, פירשו את הכתוב "ותלחץ רגל בלעם אל הקיר" (במדבר כב), וכך אמרו (תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן יג):
"הגל הוא הקיר לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב שנאמר אם לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה, ובלעם זה לבן שנאמר ארמי אובד אבי (דברים כו), ועל שבקש לכלות ישראל נקרא ארמי שנאמר ולכה זועמה ישראל לכך נפרע הקיר ממנו לפי שהוא העד על השבועה כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה ".
בין שנאמר שלבן ובלעם היו אותו אדם או שבלעם היה מזרעו של לבן, אין ספק ששניהם היו בעלי אותה אישיות, שניהם היו מנחשים וקוסמים, לבן אומר "נחשתי ויברכני אלקים בגללך", ויש לו תרפים לקסום בהם, וכן בלעם נקרא קוסם, והולך אחר נחשים, וכשם שבלעם רוצה לבלוע עם, כך לבן רוצה לעקור את הכל, כפי שאנו אומרים בהגדה של פסח "פרעה גזר על הזכרים, ולבן בקש לעקור את הכל", ובמה רצה לעקור את הכל? נראה בזה שרצה להחטיא את יעקב, ויעקב אבינו ע"ה משתבח ואומר "עם לבן גרתי - ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים". אפשר שזו הסיבה שרימה אותו והחליף את האשה שיעד לו. לפי מה שהעולם היו אומרים לאה הגדולה לעשו הגדול, ורצה בזה לקרבו לפסולת של עשו, או לסכסך בינו ובין עשו, אלא שהקב"ה הפכה לטובה ודוקא ממנה יצאו מלכים וכהנים בישראל.
בלעם אומר " מה אֶקֹּב לא קָבֹה א-ל ", ואמרו במדרש רבה (וילנא) פרשה כ ד"ה יט:
בשעה שהיו ראויין להתקלל לא נתקללו, כשנכנס יעקב ליטול את הברכות נכנס במרמה, דכתיב (בראשית כז) ואת עורות גדיי העזים, אמר אביו: מי אתה? אמר לו: אנכי עשו בכורך! מי שמוציא שקר מפיו אינו ראוי להתקלל!? ולא עוד אלא שנתברך! דכתיב (שם /בראשית כ"ז/) גם ברוך יהיה, והיאך אני מקללן, לא קבה א-ל" .
ההשוואה שהשוו חז"ל את הרצון לקללן עם הברכות שברך יצחק את יעקב יש בהן עומק רב. מפני ששם נתבררה בחירתם של ישראל, שם היה נראה כלפי חוץ ששניהם שווים, ואולי עדיפות לעשו שיצחק רצה לברכו, מפני שראה פוטנציאל חיובי בידיו של עשו, ומאידך גיסא, יעקב עשה מעשה של רמאות, ואולי אין תוכו כברו "איש תם יושב אהלים", ומשמים הוכיחו את צדקתו של יעקב שראוי הוא לברכות. ומכאן הוכחה גם לבלעם שישראל ראויים הם לברכה.
וכך גם ביחס לדרגת נבואת בלעם ומשה רבנו, מצד אחד השוו חז"ל בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, ואמרו (ספרי דברים ל"ד י') " ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומיהו? בלעם ". לכאורה תמוה הדבר, כיצד ניתן להשוות את נבואת משה "הענו מכל אדם" עם נבואת בלעם הרשע, בעל תאוות ויצרים? הרי חז"ל אמרו שמי שיש לו רוח גבוהה "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת", ועל אחת כמה וכמה שלא יכול להיות שיתנבא בדרגת נבואת משה רבנו?
אלא שנבואת בלעם לא הייתה קשורה אליו כלל כפי שאמרו חז"ל (במדבר רבה (וילנא) פרשה כ ד"ה יח) " וישם ה' דבר בפי בלעם, שעיקם פיו ופיקמו כאדם הקובע מסמר בלוח. ר"א אומר: מלאך היה מדבר ", כלומר הדברים היו מנותקים ממנו ונאמרו בעל כורחו, ושכינה מדברת מתוך גרונו. ואצל משה היו הדברים יכולים להיות בדרגה של שכינה מדברת מתוך גרונו, כאשר הדברים מחוברים אל משה ויוצאים ממנו, מפני שהיה ענו כל כך שהיה בטל לשכינה. ולכן כלפי חוץ אפשר לחשוב שדרגת שניהם שווה, אבל כמה הפוכים הם זה מזה. וזה עומק ההשוואה לברכת יצחק את יעקב ששם נתבררה מידת אמת ליעקב שאפילו ידיו ידי עשו קולו קול יעקב.
דרשה נוספת על הפסוק "אוי מי יחיה משמו א-ל" נמצאת בפרקי דרבי אליעזר (היגר - "חורב" פרק כט) " אמר בלעם: משבעים לשונות שברא הב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל, הואיל והשוה הב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה בימיו שנ' אוי מי יחיה משומו א-ל ". ועוד נאמר שם פרק לא " ולמה נקרא שמו ישמעאל שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא שמו ישמעאל ", לפי זה ההתמודדות הקשה שתהיה לישראל בדור הגאולה תהיה עם ישמעאל, ומפורש הטעם, מפני ששם שמים נמצא בשמו, וזה כוונת הכתוב "משומו א-ל" מישמעאל או ישראל. ואפשר להוסיף הסבר, בגלל שישמעאל נימול ולכן יש לו מעלה מעל שאר האומות, וככל שיראה שלאותה אומה יש דמיון לישראל, כן תקשה ההתמודדות על הבחירה ועל זכות הארץ. (עיין עוד מהר"ל ריש נר מצוה מדוע לא נזכר גלות ישמעאל בין ד' גלויות? ועונה מפני שישמעאל אינו מע' אומות, ויש לו תוקף וממשלה מצד עצמו, כל זה מלמד שההתמודדות עמו היא על עצם הבחירה של ישראל, ולכן עלולה להיות הקשה בכולם).
אנו היום חיים את ההתמודדות הזאת עם ישמעאל, כמה קשה היא "אוי מי יחיה משומו א-ל" ומקוים לה' שיחינו ויקיימנו לראות בישועת ישראל, כפי שהראה ה' לבלעם הרשע "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא וגו'", ייתי ואחמיניה בעגלא ובזמן קריב.
^ 1 הבעש"ט פירש את הפסוק "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ותדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו", חמור שונאך - רומז לגוף החומרי שלכאורה נחשב לשונא לנשמה שרוצה לעבוד את ה' והדבק בו, והגוף מפריע לכך בזה שנמשך אל החומריות, ויש הוה אמינא שלא לעזור לגוף "וחדלת מעזוב לו" מחדשת התורה שיש לעזור לגוף כדי שבסופו של דבר הוא יסייע עמו לנשמה לעבודת הבורא.
בלק מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל
קדושת בית הכנסת והכותל המערבי - פרשת בלק תשע"ז
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
נצבים פרשת ניצבים – יום נקם בלבי
מה ההבדל בין הקץ המגולה לקץ הנעלם ואיך זה קשור למה שמתרחש היום בלבבות עם ישראל? דורנו זקוק יותר מתמיד לתורת הגאולה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
