אמונה

הרב מתאר את היחס בין האידאה האלוקית ללאומית: בבריאת העולם, היה העולם אמור להיברא באחדות הרמונית בין שתי האידאות, מה שלא יצא לפועל. מאז החלה האידאה הלאומית לרדת מלהתרחק ממקורה - מהאידאה האלוקית. וכך עם ישראל, אחרי שקיבל כח ממעמד הר סיני, החל לרדת. אמנם, במהלך חייו, קיבל עם ישראל חיזוק ועזרה - בתקופת השופטים, והגיע לשיא בימי שלמה המלך, שאז היתה הרמוניה בין האידאות.

האידאה האלוקית, שהולכת ומזדקקת בישראל, פועלת על העולם כולו. העולם מגיע להכרה, שחיים לאומיים וסוציאליים יקבלו את משמעותם רק כשיהיו קשורים לאידאה האלוקית. עם ישראל הוכשר בטבעו לכך, כשהיה במדבר וקיבל את התורה על הר סיני. אמנם, במהלך חיי הלאומיות של ישראל, קיום הלאומיות הפסיק להיות תלוי באידאה האלוקית, אלא התבסס על דברים נוספים. עם ישראל החל לחיות בעולם מבלי קשר גלוי לאידאה האלוקית. ואמנם, באופן פנימי ונסתר - הקשר הזה נשאר וקיים תמיד.