שלום. חבר שלי טס לחו"ל לתקופה, וביקשתי ממנו שאת הדרבוקה שיש לו, יביא לי עד שיחזור לארץ. הוא הסכים, ותוך כדי התקופה, העור של הדרבוקה נהייה רופף(אולי באשמתי, אני לא זוכר אם זה כתוצאה ממכה), ובכך האיכות הטובה של צליל הדרבוקה ירד. חבר שלי בקש ממני לבדוק כמה זה עולה... האם אני צריך לשלם?מה הדין?

שלום וברכה. המענה לשאלתך תלויה במחלוקת גדולה בין הפוסקים. (שך ונתיבות בסימן רצא. שמחייבים וקצוה"ח בסימן שמ, שפוטר) למעשה לאור מה שפרטת שאינך יודע בוודאות שהדרבוקה לא חטפה מכה שגרמה את הנזק, נכון לך לשלם לבעלים את דמי התיקון. (להלן מעט מפירוט הסוגיא: נידון שומר/שואל שמסופק האם הנזק שארע לחפץ ארע באון שמתחייב, תלוי במחל' גדולה בין הפוסקים: הש"ך (רצא,מד) מחייב משום שהשומר מחששי"ל. קצוה"ח (שמ,ג) פוטר משום שהוי כא"י אם נתחייבתי כיון שלדעתו חיוב השומר מתחיל רק משעת הפשיעה. ועיקר השבועה היא שאינה ברשותו וממילא אינו בגדר מחששי"ל. הנתיבות (רצא,כח) מבאר שהשומר פטור רק כשאינו פושע בכך שא"י האם התחייב בנזק. (לשיטתו בסי' עב שמתחייב שבועה וא"י, פטור רק כשאינו פושע בכך שא"י) בנידון דידן, לפי הש"ך חייב (נוסף לכך שהבעלים אינו מודה שהשואל א"י. ובכה"ג הש"ך בסי' עב מחייב שומר שא"י לישבע.) עפ"י הקצות יש לדון לפטור אי נימא דהלכה דעיקר שבועה הוי שאינה ברשותו ושלא אמרינן מששי"ל משלם על גלגול שבועה. ולנתיבות חייב, כיוון שפושע במה שא"י האם הזיק לחפץ. ולמעשה נראה שנכון לשלם הנזק כיון שעל פי הכרעת הנתיבות חייב ומסכים בזה לדעת הש"ך כאשר הקצות מודה שנחלקו הראשונים בדין. ואף שדעת הב״י בסימן שמ בבדק הבית שבספק מתה מחמת מלאכה תולים בסתם שכך היה ולכן פטור לאפוקי שיטת הראש והטור שם ולכן השמיט בשו״ע את דבריהם. יש לומר שהב"י מודה בנידון דידן שהנה לשון הב"י ראויים לומר דכיון דמתה בדרך מסתמא מחמת מלאכה מתה ואינו צריך לישבע אלא שמתה בדרך ופטור מדויק שבכגון שאינו יכול לישבע שמתה בדרך הרגילה שלכך נשאלה יהיה חייב. ואם כן בציור שהשואל מסתפק שמא הנזק ארע ממכה שהחפץ קיבל יתחייב. כלומר נראה שהב"י בבדק הבית אינו חולק על דברי הש"ך בגדר ספק אם פרעתי. ובגדר מחוייב שבועה. אלא חולק על מה בדיוק צריך השומר לישבע: לא על הדין אונס. אלא על השימוש והציור בו קרה הנזק ובאופן שבסתמא דמלתא זה ממ"מ פטור. נוסף לכך לפי הנתיבות יש לחלק בין אופן שהשומר פושע בכך שאינו יודע האם היה סיבה מחייבת. למצב בו אינו פושע בכך.