שלום וברכה, בני ישראל אמרו שזכרו את האבטיחים ואת הבצלים שאכלו במצרים. אם כן מאין לפתע נבע הרצון לבשר? האם במצרים אכלו בשר? והרי השה היה מקודש למצרים? ועוד האם המן לא הספיק להם טעמו שדרשו גם בשר? ישר כח ותזכו למצוות

שלום (סליחה על העיכוב הרב במתן התשובה) הפרשנים מבארים במספר צורות את התאוה לבשר: רש"י מביא את דברי הרב רבי יוסף קרא שהסביר, שפסק לעם ישראל השליו הראשון שירד ביציאתם ממצרים (בפרשת בשלח), והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה לפי שלא היה להם שליו, וגם בני ישראל הצטרפו לבכייתם. ומעיר רש"י "וכי לא היה להם בשר , והלא כבר נאמר "וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר" וגו' ?! ואם תאמר: אכלום - והלא בכניסתן לארץ נאמר "ומקנה רב היה לבני ראובן" וגו'! אלא שמבקשין עלילה". הוי אומר מדובר בתלונת שווא ובבקשה לא ראויה, היה להם בשר והם המציאו תלונה ומריבה. הרמב"ן מסביר שאף לאספסוף לא היה להם חסרון דבר, "כי היה להם המן לשובע והיו עושים בו מטעמים שונים בטעם חשוב מאד" אך הם "המשילוּ בנפשותם תאוה רעה, כַּמתאוים לאכל הפחמים והעפר והמאכלים הנבאשים". הרמב"ן מציין שאף שלא היה לכל העם בשר לאכל בכל יום, מכל מקום אכלו ממנו פעמים רבות, והיה למקצתם מקנֶה. (הפרשנים שצינתי ועוד נמצאים בספר במדבר פרק י"א פס' ד') יום טוב