האם צריך לברך שהחיינו על רכישת אקדח?

רכישת אקדח הוא דבר נדרש במצבנו הביטחוני. ואומנם יש שמחה על שיש לנו יכולת להגן על עצמינו. ואי אפשר להפריד ולומר לברך שהחיינו למרות שזה נועד להרג, בשונה מאבלות וקבלת ירושה ניתן לברך על הפטירה דיין אמת ועל קבלת הירושה הטוב והמטיב. גם סכין נדרש לארוחה ואנו מסתירים אותו בברכת המזון. הרמ"א כתב שמי ששוחט פעם ראשונה יברך שהחיינו על כיסוי הדם ולא על השחיטה כי הוא הורג. (למעשה לא נוהגים כלל כדעת הרמ"א לברך על מצווה שמקיימים בפעם הראשונה) נלמד מכאן שאין לברך שהחיינו על דברים הקשורים להרג אפילו בעלי חיים. אומנם אקדח משמש כהרתעה והיה אפשר אולי לברך על זה, אלא שהיא אפשר להפריד בשימוש האקדח. ומעיקר הדין אין להכניס נשק לבית הכנסת. ואין לערב דברים שאינם במינם על שזכינו לעצמאות, ויש לנו זכות להגן על עצמינו, עדין אינו מתיר ברכת שהחיינו. וגם נשק אינו תכשיט (לגבי הלכות שבת). בנוסף לכך יש דעות רבות שעל כלים לא מברכים שהחיינו (מג"א ה, כה"ח כ) קצות השולחן (סד, ג) וכיוון שיש כאן במקרה הטוב רגשות מעורבים אין לברך שהחיינו, וניתן לומר ספק ברכות להקל (אף שיש אומרים שבברכת שהחיינו לא אומרים ספק ברכות להקל כאן גם הם יאמרו שלא לברך) וכן ראיתי פסק הרב דוד חי כהן שליט"א. לסיכום: אין לברך ברכת שהחיינו על רכישת אקדח, ויש בכך עיוות מחשבתי לברך על אומנות שנכפתה עלינו.