כאשר באים לתת הנחיה הלכתית לטובת ציבור גדול האם יש ללכת ע"פ הדין (ולהתיר) או בגלל חשש שמא אנשים רבים בציבור יבואו לידי תקלה היות ואינם שומרי תורה ומצוות, כגון: בצבא, ואינם יודעים להבחין כיאות בין מצבי ההיתר לאיסור עדיף לעשות סייג ולאסור דבר שמעיקר הדין היה מותר לעשותו בשבת לדוגמא: להנחות על ציוד חיילים במנות קרב לארוחת שבת אחת (מדובר בארוחת שבת בצהרים שכן בליל שבת מגיע להם אוכל חם לפני השבת) במקום להסיע ע"ב רכב מבצעי אוכל חם לחיילים - עלול לגרור שיחות טלפון מיותרות של תיאום, נסיעה מיותרת היות ולא כולם מבינים מה אסור ומותר, וכן עלול לגרום שבפעמים אחרות אנשים יעשו היתר לעצמם במקום שאפילו מעיקר הדין אסור להסיע את האוכל. האם נעדיף ללכת מעיקר הדין שהסעת האוכל ברכב שנוסע בהיתר או שמא מהשיקולים שכתבתי לעיל עדיף לא לתת פתח ולהנחות על איסור שינוע האוכל לטובת החיילים בשטח ואז החיילם יסתפקו באוכל קר? איני בא לעקוף את הנחית הרבנות הצבאית אלא לשאול על השיקול להיצמד להיתר או להעדיף לאסור בפסיקה לציבור גדול שרובו אינו שומר תורה ומצוות. אודה על ציון מקורות לעיון והעמקה בהכרעה שיקול הנ"ל.

משאלתך ניכר שאתה 'חי' את הנושא מכל צדדיו. ככלל, חשוב לפסוק לפי הדין ולא להוסיף גזירות מעבר למה שגזרו חז"ל. בנוגע לחיילים אף יש לפסוק להקל כשאפשר. אך להפעלת הצבא השיקוליים הם רחבים יותר. לדוגמא: בצבא אסור לבשל בישולי חלב, למרות שברור שאין בכך איסור. ההנחיה נקבעה על מנת להגן על מערך הכשרות הגדול והמורכב בצבא עם כוח אדם לא גדול של משגיחים. בהנחיה זו היה ראיה למרחוק (נקבעה עוד בימיו של הגר"ש גורן זצ"ל). לעצם שאלתך: ניוד מזון ע"י רכב מבצעי אין בו משום תוספת הבערת דלק ובוודאי אם הרכב גדול כמו בטשי"ת. איסור תחומין במחנה עד יב' מיל ראה במשיב מלחמה להתיר שאין תחומין במחנה (הלכה כסידרה ח"ד עמ' 188 סעיף מט וההערות שם). ועוד, גובה ריצפת בטשי"ת, שהיא מעל 80 ס"מ, סומכים להקל שאין תחומין אף ביותר מיב' מיל (חזו"א ,ראה הלכה כסידרה ח"ד עמ' 166 הערות 3,5 ). הורדת המזון מהרכב למוצב - כאשר יש שטח שאינו מעורב, נדרש להשתמש במקום פטור ליד הרכב ומשם להכניסו למוצב. האם נראה לך שזה ישים? אם היה מדובר בתשובה במציאות פרטית ניחא. אך במערכת כזו גדולה, ומי שמכיר אותה יודע והנך נראה לי מכיר אותה היטב, הדבר לא ישים. ולכן ראוי לכבוד השבת שיאכלו מנות קרב או ההעמדת פלטות לשבת בכל מוצב או פילבוקס. ואנשי הלוגיסטיקה יכולים לשפר את המנות, ויש הרבה אפשרויות לשפר את המזון לחיילים אבל זהו תפקידם של קציני הלוגיסטיקה ולא של הרבנות הצבאית. לסיכום: כאשר מנחים חיילים הלכתית ראוי להקל להם אך כמובן לא להפוך דין המותר בדיעבד לנורמה קבועה, וכאשר קובעים הנחיות מערכתיות נדרש שההנחיה תבוצע בצורה ראויה, הנחיות פשוטות להבנה, פשוטות ליישום ולא משתנות חדשים לבקרים, על מנת שההנחיה תוטמע לכול הגורמים הנוגעים בדבר.