האם צ'יפס שבישלו גוי בשמן עמוק מותר באכילה או שיש בו איסור בישולי גויים?

נחלקו בכך הפוסקים, למעשה כיון שברוב המקומות ניתן להשיג בקלות צ'יפס ללא חשש זה, יש להחמיר בדבר. מקורות והרחבה: בפשטות נראה שאין צ'יפס עולה על שולחן מלכים, כלומר שאין הצ'יפס נאכל בסעודות חשובות ובפני אנשים חשובים, וממילא אין בו משום בישולי גויים שנאסר בעיקר משום חיתון (כמבואר ברמב"ם ובשו"ע יו"ד קי"ג א' וט"ז כתב שזהו הטעם העיקרי, וראה רש"י ע"ז לח. שכתב שמא יאכילנו דבר טמא ודלא כרש"י שם לה:). וכתב בספר אהלי יעקב (קובץ תשובות מפוסקי זמננו עמ' תרל"ד) שאף אם נאמר שתפוחי אדמה יש בהם משום בישולי גויים, זה דווקא תפוחי אדמה מבושלים במצב הטבעי ולא שנעשים כמו צ'יפס ונעשים מעין פרפרת וכבר כתב הפר"ח (שם סק"ג) שלדעת הרמב"ם רק אם הוא בא ללפת את הפת יש בו איסור. וכן כתב בדרכי תשובה (קי"ג י"ב). אולם ראה בשבט הלוי (ב' מ"ה), ומה שכתב תלמידו הגרי"מ שטרן שליט"א (אמרי יעקב הל' ארץ ישראל קי"א) שיש בצ'יפס בישולי גויים. למעשה נראה שכיון שבקלות ניתן להשיג צ'יפס שנעשה ע"י יהודי, יש להחמיר בדבר. עם זאת המיקל יש לו על מי לסמוך. בברכה רבה,