מתי כדאי להתחיל בחינוך מיני לבנים או בנות? האם יש הדרכות לכך בספרות תורנית? כיצד להסביר להם מושגים המופיעים גם במקרא כגון אישה נידה ועוד בגילאים שונים?

בד"כ, שללו חכמי ישראל כל שיחה ודיבור בענייני המין כיון שטבע האדם שעצם המחשבה והדיבור על נושאים אלה מעוררים יצרים לא בריאים ומזעזעים את שלוות הנפש. אע"פ כן פשוט וברור שאין להשאיר את האדם ללא הכשרה לחיים. ע"כ צריכה להיות אמת מידה לדבר על נושאים אלה רק במידה והשומע זקוק להם, ע"מ שיוכל לתפקד בדרך ישרה ללא מעצורים וללא פחדים. לדוגמא, יש ללמד נערה על עניין הנידות רק סמוך לגיל שבו היא עלולה להיתקל בזה. וכן להדריך נער, על זהירות מגרויי יצר באותו גיל שבו הוא עלול להתגרות. אין סיבה לדבר עם נער או עם נערה על יחסי מין. אם נפגשים במסגרת לימוד תורני, או נשאלים שאלות שיש צורך לכך בידיעות , אז יש לספק את הידע הנדרש ללימוד ורק אותו בלי הרחבה. כמובן, שלפני נישואין יש צורך בהדרכה מלאה לכל מה שעלם או עלמה זקוקים לתפקודם המלווה בשמחת חיים בריאה. הניסיון מראה שחינוך בדרך זו הביא הרבה אושר בזמן הנישואין, ויכולת לעסוק בכל תפקידי החיים במלא המרץ בגיל הבחרות ללא גרויים מיותרים העלולים לעכב את הצלחת החיים.