שלום הרב. אשמח לשמוע עצה בחצי שנה האחרונה המשפחה שלי הספיקה לאבד 2 אנשים מאד יקרים- אבא שלי בפתאומיות ממש ואחר כך מתוך כאב ודיכאון גם סבתא שלי. אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה בכלל אנחנו אמנם חזקים ממש ואבא שלי השריש אצלנו את האמונה חזק מאוד אבל עדין התקופנ קשוחה ממש. אנחנו 5 אחים. אחד נשוי שהתחתן בתוך החודש של אבא שלי, אחד שהתארס ממש יום לפני שסבתא שלי נפטרה. אחותי (20) אני (19) ואחי הקטן בן 10. כולנו האחים כל כך משתדלים להיות חזקים אחד בשביל השניה ובמיוחד בשביל אמא שלי מתזזים נוסעים לוקחים קונים עובדים משתדלים לא להשאיר אותה לבד כמעט אף פעם מוציאים אותה לטייל. באמת עושים ככ הרבה גם כשזה לא מסתדר וגם כשזה בא על חשבוננו או על חשבון דברים אחרים שתכננו. רק שזה לא נראה מוערך מהצד שלה כל היום יש תלונות ועצבים ובקשות מעצבנות שיכולות באמת להטריף אותנו. ואנחנו משתדלים לא להגיע איתה לויכוחים וצעקות כדי באמת לכבד אותה כי אנחנו מבינים שגם היא עוברת תקופה לא פשוטה. אבל עדיין מרגיש שזה הורס את כל האוירה בבית. וכמה שניסיתי לדבר איתה על זה. כלום. זה פשוט נורא לדעתי. רציתי לשאול אם יש לך אולי רעיון איך אפשר להסתדר עם זה בדרך טובה ושאף אחד לא ייפגע?

שלום רב: ראשית אני משתתף בצערכם. אני מקווה שתמצאו את הכוחות להרפא. הקב"ה הוא זה שינחם אתכם. בנוגע ליחסים עם אמא. במקרים רבים לא כדאי להווכח עם מי שיש לו קושי. גם אמא יודעת שלפעמים היא מבקשת דברים שאינם הגיוניים. הדרך היא לחזק את אמא. הדרך היא להיות אמפטי כלפיה. גם כשהיא מבקשת משהו לא הגיוני לומר לה שממש מובן מדוע היא מבקשת זו. ובכל אופן בעולם המעשי לומר לה שגם לכם יש צרכים שאין לכם יכולת למלא את כל בקשותיה. עדיף לעשות פחות בלי דיבור מאשר לעשות בצורה כפיתית. בהצלחה. כל טוב