שלום הרב, ראשית אני רוצה להודות על האפשרות שאתם נותנים כאן לשאול שאלות עומק ולקבל עליהן תשובות. רציתי לשאול בקשר למעמד האישה. תמיד סברתי שע"פ היהדות גברים ונשים הם שונים ולא צריך להיבהל מעצם קיומו של השוני, אבל זה לא אומר שיש היררכיה ביניהם, כלומר שהאחד נעלה על השני. לא מזמן הבנתי שזו תפיסה שאינה נכונה. קודם כל, אבהיר שאני יוצאת מנקודת הנחה שהיהדות היא לא רק תפיסה בנוגע למציאות, היא האמת על המציאות. ולכן, אם נסתכל על המציאות אנו מבינים שכל נברא נברא באופן המתאים ביותר למילוי תפקידו בעולם. כמו שאם האדם יאכל אוכל לא בריא בניגוד לטבעו - הוא יחלה, כך אם האדם לא יפעל על פי טבעו הרוחני - הוא יסבול מייסורי נפש, כי הוא לא נותן לה את המענה הראוי לה. כך גם האישה. אנחנו רואים במציאות שהאישה בנויה באופן שיותר חשוב לה להתחתן מאשר לגבר, והיא יותר צריכה את בעלה מאשר כמה שבעלה צריך אותה. נשים צריכות עוגן. על פי הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה", בעוד הגבר מודד את עצמו על פי ההישגים שלו, האישה מודדת את עצמה לפי טיב מערכות היחסים שלה. גברים שכליים יותר ונשים רגישות יותר, ונכון להשליט את השכל על הרגש. ואכן, כך גם היהדות אומרת. האישה נבראה מצלע האיש להיות "עזר כנגדו", זהו ייעודה וכל ניסיון שלה להיות אחרת מטבעה יידון אותה לקשיים ודיסוננס פנימי בין הרצונות שלה לצרכים שלה. הגבר הוא זה שמקדש את אשתו, והוא גם יכול לגרש אותה - היא שלו. הוא מחויב לתת לה את כל צורכה בדומה למחויבויותיו לדאוג לצרכיו של כל מי ששייך לו - ילדיו, עבדיו, ואף בעלי החיים שלו. היהדות לרגע לא מעודדת מידות רעות. על פי הרב קוק האיש פועל והאישה נפעלת, הוא אמנם מונה יתרונות וחסרונות לכל תכונה, אבל באופן פשוט בוודאי שהפועל נעלה על הנפעל. על פי המהר"ל האיש הוא הצורה והאישה היא החומר, ובוודאי שהצורה נעלה על החומר. מכל זה אנחנו מבינים שה ברא את האיש והאישה באופן כזה שלאיש יש תפקיד נעלה ומרכזי יותר. הייעוד של הגבר לתיקון העולם בפועל הוא בוודאי נעלה על הייעוד של האישה לסייע לגבר באמצעות תחזוק הקן המשפחתי שהוא היחידה הבסיסית לחברה בריאה וגידול הדור הבא של מתקני העולם. אם האיש והאישה הם חלקים של אותה נשמה, אז האיש הוא החלק העיקרי. השאלה שאני רוצה לשאול היא האם אי הנוחות שאני חשה עם המסקנה הזו נובעת רק מאגנדות פמיניסטיות שגדלתי לתוכן ומהאגו שלי, או שמדובר במסקנה שאיננה נכונה? הרי עם העובדה שהיהודי נעלה על הגוי, הוא בעל תפקיד חשוב יותר ועל פי הקבלה נשמתו נחצבה ממקום גבוה יותר, אני לא מרגישה שום בעיה, כי אני כאילו בצד הנכון, בצד הנעלה, ורק כאשר פתאום אני בצד הנחות יותר החוש המוסרי שלי כאילו מתקומם. נכון שהיהודי צריך להיות אור לגויים ולהתוות לפניהם את הדרך לעבודת ה, אבל מדובר במחויבות הנובעת דווקא מגדולתו היתרה של היהודי, בדיוק כשם שלגבר יש מחויבות כלפי אישתו הנובעת מאחריותו עליה. בכבוד רב, ובציפייה לקבל תשובה כנה ומעמיקה, נעה

לשואלת, שלום וברכה! באופן כללי אני חושב שהגדרת היטב את הדברים. תפקידו של האיש מרכזי יותר, ולכן הוא הצטווה לברך "שלא עשני אשה", דווקא בהיבט של היקף המצוות שהוא חייב בהן (נימוק זה לברכה מפורש בדברי חז"ל, בתוספתא בברכות. אני משתדל, בעקבות נימוק זה, להתבונן בציצית או בתפילין בשעת הברכה, כדי להתחזק מברכה זו בשמחה על המצוות הללו). יחד עם זה, מדובר על יתרון מסוים שאינו יתרון מכריע. אילו היינו צריכים לנסח את זה מתמטית, מדובר על יתרון "בנקודות", לא על פער גדול ומובהק. הרבה יותר דומה להבדלי הדרגה בין כהן לוי וישראל מאשר להבדלי הדרגה בין יהודי לשאינו יהודי. יתרה מזו: ההכרעה ההלכתית של פוסקי אשכנז שאשה יכולה לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" על מצוות עשה שהזמן גרמן, משמעה שיש לה שייכות בסיסית לכל המצוות, אלא שהיא פטורה מהן. הוי אומר, הפער בין האיש לאישה קטן יותר מזה שבין כהן לישראל, שהרי בוודאי ישראל אינו יכול לעלות לברכת כהנים ולברך "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן...". מכל מקום, זה לא העיקר. הדבר שצריך להעסיק אותנו יותר איננו כמה חשוב התפקיד שקיבלנו, אלא כמה טוב אנחנו מצליחים למלא אותו. האם חייל בצה"ל שחלם להיות צנחן ולבסוף הוא "רק" שריונר (נניח לצורך העניין שזה אכן דירוג בעל ערך אובייקטיבי) צריך להעסיק את עצמו בלהיות מתוסכל? יותר טוב לו ולעם ישראל שהוא יעסיק את עצמו בשאלה איך אני השריונר הכי טוב שאני יכול להיות. ושריונר שידרוש מעצמו את המקסימום יועיל לעם ישראל הרבה יותר מצנחן שידרוש מעצמו את המינימום. ובחזרה לנמשל: לא רק בתפקידים המיוחדים לאשה, אלא גם בתפקידים שבהם היא שווה לגבר יש לאשה הרבה מאוד במה להשקיע ולהיות טובה הרבה יותר מהגבר הממוצע. חובות הלבבות, למשל. אשה שתקדיש את מרצה להתעלות באמונה ומידות טובות, בעין טובה, בתפילה בכוונה, בשמחת השבת והמועד, באהבת הזולת, תוכל "לעקוף מימין" את כל הגברים בעבודת ה'. כמובן, אם תעשה זאת "לשמה" ולא בסגנון תחרותי, ואשרי חלקה בזה ובבא.