שלום הרב , יש לי כמה דברים שמאוד מבלבלים אותי, תמיד אומרים שכינתא בגלותא, מה זה אומר? כשאומרים שארץ ישראל היא בוכה על עמ"י, היא השכינה? על מי בדיוק שרים (או ,למי שרים) בלכה דודי? לשכינה? לירושלים? זה אותו אחד אולי...? מי זו איכה המדוברת ? האם היא ישות בפני עצמה? האם באמת לשכינה/ארץ ישראל/שניהם ביחד , יש באמת כאב ? אשמח לתשובה זה נורא מבלבל אותי תודה.

שלום לך, השכינה היא מושג קבלי בעל עומק רב, שקשה להגדיר אותו ולעמוד על משמעותו המלאה בלי לימוד מעמיק. בדרך קצרה אומר, שהשכינה היא מושג רוחני המציין את הנוכחות האלוקית בעולם החומר. בתהליך ארוך הרוחניות ירדה מהעולם העליון עד לעולם שלנו, ותפקיד האדם הוא לאחד אותה מחדש אם מקורה העליון. ועל כך יש שאומרים לפני קיום מצווה: "לשם ייחוד קדב"ה ושכינתיה". המצב שבו השכינה, כלומר אותה מציאות רוחנית שמחיה את העולם כולו, אינה מאוחדת עם מקורה העליון, היא סוג של גלות בעבורה. ועל ידי קיום מצוות, ולימוד תורה, האדם יכול לאחד שוב את השכינה עם מקורה העליון. אבל כל עוד לא הושלם האיחוד שבין השכינה למקורה העליון, היא שרויה בצער, מה שמקרין גם על העולם שלנו, שיונק את חיותו ממנה. הפיוט "לכה דודי" נכתב על השבת, ועל קבלת השבת על ידי האדם, המכין עצמו לקבל את קדושתה ולספוג מאורה של השבת אל קרבו. ומקור הפיוט הוא במה שמסופר בגמרא מסכת שבת (דף קיט עמ' א) על רבי חנינא: "רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה". בברכה אוריאל טויטו