שלום כבוד הרב. במסכת שבת דף לא עמוד א מסופר על הלל והגוי שניסה להרגיז אותו, ושאל אותו שאלות מוזרות בערב שבת והלל השיב לו בסבלנות יתרה. מלבד העובדה שאנו מגלים עד כמה עצבי ברזל ואורח רוח מפה להודעה חדשה היה להלל מה המסר שבאה הגמרא ללמדנו? האם הלל לא טעה שלא הגן על כבודו וכבוד התורה מפני ביזוי תלמיד חכם ולהוכיח את אותו מהמר רשע שמטריד אותו בערב שבת ויכול לגרום לו לחילול שבת או כניסה לשבת בצער בשל ההטרדות החוזרות ונשנות?

שלום ואנו לומדים ממעשה זה עד היכן יכול להגיע אדם בתיקון המידות, עד היכן מגיעה השפעתה של מידת הענווה על האדם, שאף במצבי לחץ הוא נשאר שלו ורגוע ולא מתעורר אצלו שום כעס. ודאי שהלל חישב ובדק שהדיבור עם אותו בן אדם לא יגרום לחילול שבת, וכן בכל תשובה הוא הראה כמה כבוד ומעלה יש ללומדי התורה שמידותיהם מתוקנות, עד שאפילו אותו אדם התפעל ממידה זו. אני ממליץ ללמוד את דברי המדרש הללו עם ביאור עין אי"ה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בהסברו הוא מלמד איך כל תגובה של הלל היתה בעלת משמעות ואף אותו אדם למד והתקדם ועבר משלב לשלב עד שהכיר בגדלותו של הלל. יום טוב