כתוב בסנהדרין קד,ב "בכה תבכה בלילה, שכל הבוכה בלילה, כוכבים ומזלות בוכין עמו": 1. הם באמת שומעים אותנו? 2. אכפת להם מאיתנו? 3. הם יכולים לעזור במשהו או להתפלל? 4. הבכיה שלהם עוזרת? 5. ולמה רק בלילה הם שומעים? תודה רבה! אשמח למקור

שלום לך, כיוון שהקדמונים סברו שגרמי השמים [= כלומר, הירח והכובים] הם יצורים חיים, עם יכולת להבין ולשמוע ולדבר, השתמשה הגמרא במשל שיקרב את האבל על החורבן להבנתם. אבל כיום אנו יודעים שהכוכבים אינם יצורים חיים, אלא גושי אדמה גדולים, ואין להם תבונה או יכולת לשמוע. וקל וחומר שאין "שמיעתם" מועילה לנו. אבל המשל שבדברי הגמרא, נשאר כפי שהוא. וגם אנחנו יכולים ללמוד ממנו. וכנראה כוונה הגמרא לומר שהטבע כולו נחלש בגלל חורבן בית המקדש, וגם תופעות טבעיות שהיו מאירות, לקו בגלל החורבן. וחסרון אורם ניכר דווקא בלילה, ובכך נראה כאילו הם משתתפים אתנו בצערנו על החורבן. ועי בהמרש"א על האתר, שפירש בדרך דומה. בברכה אוריאל טויטו