קיימא לן שמידה טובה גדולה פי חמש מאות ממידת פורענות, [ובפשטות הכוונה שאם באופן של פורענות הקב"ה נפרע במכה אחד ש"מדרגתה" כך וכך, אזי כשהקב"ה גומל באופן של מידה טובה הוא נותן פי חמש מאות נתינות טובות שהן באותה המדרגה של העונש (השקול למצוה) אך מהצד השני. באופן מוחשי יותר, כשהקב"ה נפרע ממכעיסיו הוא נוטל כלי מידה בגודל X בהתאם לעונשם ועל כל חטא ממלא (כביכול) את הכלי ו"נותן" אותו לראויים לפורענות. כאשר הקב"ה גומל לעושי רצונו על כל טובה הוא ממלא כלי מידה שגודלו פי חמש מאות מגודלו של כלי המידה של הפורענות (כנ"ל, X) ומשפיע את כל השפע שנכנס בתוכו לראויים לטובה]. א"כ, האם בהכרח שלכל מידה טובה שמצאנו בחז"ל שהקב"ה גומל לעושי רצונו - בהכרח שישנה מידה של פורענות שקטנה פי חמש מאות מאותה מידה טובה בה הוא גומל לעוברי רצונו? (שאלה נוספת או הדגמה - קיימא לן "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" - האם זו "מידה טובה"? אם כן, יש כנגד אחד חלקי חמש מאות בפורענות? כיצד?)

שלום לך, המילה "מידה" שמופיעה בדברי המדרש (תוספתא סוטה ד, א; וכן ברש"י, שמות כ, ה) שמידה טובה יתירה על מידת פורענות אחת לחמש מאות, יכולה להתפרש בשני אופנים: מידה = כמות מסוימת, ולפי זה כוונת המדרש לומר שהשכר שהקב"ה נותן לעושה רצונו גדול פי חמש מאות מן העונש שהוא נותן לעוברי רצונו. ולפי פירוש זה ההשוואה שבין העונש שמביאה מידת הפרענות לשכר שניתן במידה טובה, היא כמותית בלבד. אמנם יש פירשו שמידה = פעולה או תכונה, כלומר, הפעולה האלוקית בבריאה. ומידה טובה, כלומר התכונה של השפעת הטוב היא גדולה פי חמש מאות מן התכונה של הדין, המענישה את הרשעים. כלומר, רוב העולם הוא טוב, והרע שבו הוא מיעוט קטן בלבד. זה לא אומר שכנגד כל מידה טובה יש גם מידה רעה, או להפך, זה רק מלמד אותנו שהעולם שברא הקב"ה הוא בעיקרו טוב. בברכה אוריאל טויטו