בהמשך לשאלה על מותם של ילדים מצריים במכת בכורות - ב"משך חכמה" על הפרשה מציין מדרש לפיו לשון "לנגוף בארץ מצרים" דומה ללשון "כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה..." ומכאן מוכיח המדרש שגם נשים מצריות מעוברות הפילו את בכוריהן...כלומר לא רק תינוקות, אלא גם העוברים החפים מפשע נעשו נפלים. וכאן ברצוני לשאול, בראי הזמן והתקופה: ראיתי אנשים רבים מצטטים ונתלים במכה זו כהוכחה לכך שמשנתנה רשות למשחית - לא צריך לחוס על החפים מפשע בעזה, וכולם בני מוות כמו הבכורות במצרים, אבקש לדעת מה דעתכם בנושא.

שלום וברכה! שאלת הפגיעה בחפים מפשע בשעת מלחמה, היא שאלה רצינית שיש לדון בה מצדדים שונים, אולם לענ"ד אין מקום להביא ראיות מן הסוג של הראיה שהבאת. העובדה שבמכת בכורות הקב"ה שלח מכה שהכתה בכל הבכורות המצריים ללא הבחנה, אינה מתירה גם לנו להרוג אנשים חפים מפשע. יש להבחין הבחנה ברורה בין החשבונות האלוקיים ובין ההתנהלות שלנו כבני אדם. הקב"ה מביא לעיתים רעה על אדם מסוים או ציבור מסוים מתוך שיקולים אלוקיים, אולם אין זה מתיר גם לנו להתנהל בצורה מקבילה. כך למשל, המרגלים מתו במיתה בידי שמים משום שהוציאו דיבה על ארץ ישראל (במדבר י"ד, לו-לז) – האם יש ללמוד מכך, שכל מי שמוציא דיבה על ארץ ישראל מותר להורגו? ודאי שלא. זהו חשבון אלוקי מיוחד למקרה המסוים הזה, ואנו כבני אדם איננו רשאים בשום אופן לדון עונש מוות במצב כזה. דהיינו שהמקורות לדיון בשאלה זו של פגיעה בחפים מפשע, הם המקורות התורניים וההלכתיים העוסקים בהדרכה כלפינו, כיצד אנו אמורים להתנהל במלחמה, ולא מקורות שעוסקים בדרכי ההתנהלות של הקב"ה בעולמו. הקב"ה הוא מלך ממית ומחיה, אבל לנו לא ניתנה רשות להמית אלא במצבים מסוימים מאד שהוגדרו בהלכה. לא נרחיב כאן בנושא זה של פגיעה בחפים מפשע בעת מלחמה, שיש בו מצבים רבים ושונים. אבל באופן כללי ניתן לראות מצד אחד שגם בשעת מלחמה התורה אוסרת להרוג אנשים סתם כך, כגון נשים וילדים שאינם חלק מן הכוח הלוחם (עיין דברים כ', יג-יד; רמב"ם הל' מלכים ו', ד), ומן הצד שני התורה מתירה להטיל מצור על האויב בשעת המלחמה (דברים כ', יט-כ), למרות שברור שהמצור גורם לפגיעה בכל מי שנמצא בעיר, כולל נשים וילדים. דהיינו שאין לפגוע באזרחים באופן מכוון, אולם כתוצאה נלווית של המלחמה ייתכן שייהרגו גם אזרחים ואין להימנע מן המלחמה בשל כך.