שמעתי שאם אשה הרה מפילה את ולדה, הרי זה נשמה שהיתה צריכה תיקון ובחודשים שהייתה ברחם האשה זה התיקון שלה. אם הדבר כך, האם תפילה על שמירת הולד היא לא תפילת שווא, הרי אם תיקונו להיות מספר חודשים ברחם ולא להגיח לעולם מה זה יעזור שמתפללים? ואם התיקון של הנשמה יהיה ע"י מהלך בעולם הזה הרי שממילא יוולד ולא יפול. אני מבינה מדוע להתפלל שהעובר יהיה בריא אך האין זאת מיותר להתפלל שיחזיק מעמד?

צריך לדעת שאין רק דרך אחת לתקן, ובוודאי שהתפילה יכולה להועיל הרבה שבמקום שהתיקון יהיה בצורה של מיתה והפלה, התיקון יהיה בצורה של חיים ובניין. אלא שלא תמיד התפילה מספיקה, ולעיתים קורה שאשה מפילה. ודאי אין זה באשמתה ולא בגלל שהיא לא התאמצה בתפילה מספיק אלא בגזירה אלוקית. אך כל עוד יש סיכוי אנו מתפללים לקב"ה שיתן לנו הזדמנות לבנות ולתקן על ידי חיים של תורה ומצוות. אולם דבר זה אינו העיקר. צריך לדעת שאנו לא מנהלים את חיינו על בסיס חשבונות של נשמות, שנעלמו מאיתנו. לא לחינם הקב"ה העלים מן האדם את הידיעה הזו: איזה נשמה צריכה תיקון על ידי הפלה ואיזו על ידי מיתה ח"ו וכד'. אנחנו צריכים לחיות על פי הדרכת התורה, ולא על פי חשבונות של העולם הבא. ועל כך נאמר שאין לו לדיין (כלומר, לאדם שצריך להחליט כיצד לנהוג) אלא מה שעיניו רואות. ועל פי ראייה שלנו, כאן בעולם הזה, אנחנו משתדלים לעשות את הטוב ביותר, אם בתפילה ואם באמצעים רפואיים ואם בדרכים אחרות. התורה מצווה אותנו לא לעמוד על דם רעינו, ולסייע לו בכל מה שנוכל, בלי לחשוב שאם הוא לא צריך תיקון אז הוא ינצל ממילא, ואם זהו תיקונו אז מעשינו לא יועילו. להפך. הקב"ה רוצה שאנו מצידינו נעשה הכל שהחיים ינצלו. וה' יעשה את הטוב בעיניו.