שלום לרב. ראשית אציין שבעיקרון אני נוהג במנהגי הספרדים ע"פ פסקי הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, אך בישיבה בה אני לומד המניין המרכזי הוא אשכנזי. ראיתי שהרב אליהו כותב שלא לאכול לפני התקיעות אלא רק זקנים או חולים. באופן כללי אני מקפיד שלא לטעום כלום לפני התפילה. ידוע גם מנהג הספרדים להחמיר שבשום אופן לא לצום עד לאחר חצות בר"ה. לאור כל זאת- נפשי בשאלתי: אם אתפלל רק במניין הספרדי הרי אין בעיה לצאת יד"ח כל החומרות הנ"ל, כי התפילה נגמרת לפני חצות. אך אני רוצה מאוד להתפלל לפחות באחד הימים במניין האשכנזי המרכזי עם רוב מניין ובניין של הישיבה ורבניה, הנגמר רק באזור אחת בצהריים. הבעיה היא שאז אצטרך או לאכול איתם בקידוש לפני התקיעות, או לטעום לפני התפילה, או לצום עד לאחר חצות. השאלה היא האם מותר לי בכלל להתפלל במניין האשכנזי כפי שחשקה נפשי ובכך להכניס את עצמי בהכרח לספק ולוויתור על אחת החומרות? ואם כן- על איזו מהן לוותר? לטעום לפני התפילה, או בקידוש, או לא לאכול עד סוף התפילה שזה אחרי חצות? תודה מראש לרב!

שלום וברכה. אם אתה מחליט להתפלל בישיבה, אתה יכול לנהוג כמנהג הישיבה כיון שיש להם על מה לסמוך. ואם אתה במקום אחר, עדיף להקל בתפילה אחר חצות כפי שכתבו המ"ב, כה"ח, ועוד רבים מהפוסקים שבראש השנה, מותר לעשות קידוש אחר חצות אם התפילה מתארכת (למעט הגר"א במעשה רב). ומאידך להחמיר באכילה לפני התקיעות, כיון שהיתר זה נכתב בעיקר לזקנים וחלושים. שנה מבורכת וגמר חתימה טובה,