בסד שלום הרב כתבת שלצורך מיוחד אפשר לצאת לחול וציינת 3 מצבים אקדים ואז אשאל את שאלתי כפי שאנו רואים המצב במדינה בארץ גרוע מכל הבחינות כבר מאז הקורונה האויירה פיגועים ממשלה בקריסה יוקר מחיה שנאת אחים בפרט את שומרי המצוות מצעדי תועבה בחוצות עיר הדור ברחובות הכל מתדרדר.... אני אוהבת את הארץ אבל המצב הכללי שציינתי משפיעים עליי מאוד בחיי היום יום. מאז ומתמיד הייתי אדם לא שיגרתי. שרוצה לחיות את חיי לא על פי סיפרי חוק המדינה.... פעם בית ספר היה ברומו של עולם מבחינתי... תקופת השקורונה עשתה לי תפנית בכל היבטי החיים וגיליתי שקיימת מציאות אחרת שהיתה בגדר דמיון שונה מהדפוס שהממסד הטמיע בנו שאם לא תוציא בגרות לא יהיה לך עתיד וכו אחרי שנתיים ויותר של מחשבות היתלבטויות חששות ממה שאני באמת חושבת ואיך אני תופסת את החיים הבנתי שאני לא מעוניינת שילדיי ימשיכו לבלות את ימי ילדותם ונעוריהם בתך מבנה בטון עם מורה ו30 תלמידים וילמדו מתמטיקה היסטוריה ולשון.... בזבוז של זמן טוטאלי. המדינה כידוע לא מוותרת בקלות ולכן חשבתי לנסוע לחול לריכוזים יהודיים כמובן עם הקפדה על כללי כשרות תפילות צניעות משהו שפה בארץ המצב קטסטרופלי והשיקול הזה כבר נופל ממשקלו... ללא השתקעות וללא מקום קבע לתקופה של שלוש שנים עם ביקורים תכופים כפעמיים בשנה לבקר . הנפש שלי חנוקה מכל מה שאני רואה סביבי. הבנים לא מעוניינים ללמוד וכל שליחתם לביהס בגדר כפייה ואני משלמת כי זה חצי פרטי ישיבה תיכונית....ואין מוסד לימודי דתי שמסיים בשעה 2 כך שהם לא באמת לומדים בכיתה ואחד מהם בכלל יוצר בעיות בביהס ומסתובב עם חברה לא הכי כאן בעיר אי אפשר למנוע ב100 אחוז את זה...ואין התאמה בקיצור! והזוגיות והמשפחתיות קצת מתפרקת נוכח השגרה הזו והשפעת המיקום והשפעת המצב עליי נפשית.... וזה עוד יותר דוחף אותי להתנתק מהסביבה וליצור לנו כמשפחה אפשרות ומרחב אישי להיתאחד לחוות אחד את השני בלי הפרעות והתשות של השיגרה וטירדות כאלו... לקחת פסק זמן לפני שיתרחש שבר. ככה אני מרגישה מה הרב אומר על כך

במקום ליסוע רחוק לארצות גויים ששם תראי דברים קשים בהרבה כדאי לעבור לגור בישוב דתי ושם תראי חיים של אהבה, שכנות טובה מעשי חסד, לומדי תורה בכל שעות היום והלילה. את הילדים לשלוח לתלמוד תורה או ישיבות ששם לומדים מאהבה דברים שכמותם לא תראי בחוץ לארץ.