ב"ה שלום כבוד הרב שאלה על רמב"ן דברים כא כב: וכל הנסקלים נתלין דברי יחיד הם, והלכה כדברי חכמים (שם) שאינו נתלה אלא המגדף (מקלל את ה) והעובד ע"ז. וזה טעם כי קללת א-להים תלוי, שיאמרו מפני מה זה תלוי מפני שבירך (שקילל) את השם, או שעבד ע"ז פלונית, בכך וכך עבודה וכך וכך אות ומופת ראה בה, והספור בה ובעבודתה יקרא קללה. ועל דרך הפשט יאמר כי יהיה באיש חטא גדול שראוי להמיתו עליו ולתלותו על עץ לגודל חטאו, אעפ"כ לא תלין נבלתו על העץ, כי הארור מכל האדם והמקולל בהם הוא התלוי, אין בכל המיתות מיתה מנוולת ובזויה כמוה. ואין ראוי שנטמא הארץ ותהיה קללת הא-להים בארץ הקדושה, כי שם צוה את הברכה חיים עד העולם. ולכן צוה יהושע ויורידום מעל העצים (יהושע י כז). ועל דעתי הענין בבני שאול המוקעים (התלויים) (ש"ב כא), מפני שלא היו תלויים בב"ד (בבית דין) של ישראל ולא מיד ישראל כלל אבל דוד נתנם לגבעונים לעשות בהם כרצונם והם אשר הוקיעום, ולא רצו לקברם (בו ביום) לפרסם נקמתם מהם והנשארים ישמעו וייראו. וכאשר נתך עליהם מים מן השמים אז ידע דוד שנמחל עונם, ונעתר א-להים לארץ כי פקד ה את הארץ במטר ויכלה הרעב, ואז צוה וקברו אותם עם אבותם לכבוד המלכות, לא לחיובו כלל, שלא נצטוינו אלא שלא נטמא אנחנו את הארץ במי שנתלה אותו. והנה ה לא רצה עונם בתלייתם מיד, להודיע כי ה אוהב גרים כדברי רבותינו מה קשור לבני שאול - כי ה אוהב גרים (סוף הקטע) תודה

שלום הכוונה במושג גרים היא לגבעונים שתלו את בני שאול. הקב"ה אוהב גרים וכיון שגרמו להם צער הקב"ה "לא רצה עוונם בתלייתם מיד" אלא לאחר זמן. יום טוב