שלום הרב, רציתי לשאול, יש לי אחיינים שב"ה כבר סיימו את הנביאים הראשונים והגיעו לישעיה, בגילאי גן וכיתות ראשונות של בית ספר. החל מישעיה יש בעיקר נבואות שקשורות למעשיהם של ישראל ופחות דברים שמעניינים ילדים כמו סיפורים, ויש קושי להמשיך. האם לעודד אותם להמשיך? או להגיד להם לדלג לדברי הימים וכדומה ואז להשקיע יותר בחזרות ובלימוד משניות, או אם יש ספרים אחרים שהרב מציע לגיל הזה ללימוד עצמאי (ואת הנביאים האחרונים והכתובים ילמדו כשיגדלו יותר)? על גבי זה אני רוצה לשאול שאלה כללית בהקשר של צניעות, בישעיה וירמיה וכן במקומות נוספים בנביאים האחרונים יש עיסוק מרכזי בחטאים שקשורים לעריות, וזה מוזכר כמעט בכל פרק, וכמה פעמים. האם יש להעדיף דילוג על הספרים האלה עם ילדים לפני גיל תיכון או ש"בן חמש למקרא" כולל את כל התנ"ך, ועלינו לדאוג שילמדו את הכל (ובאופן שהרב הסביר לגבי סיפור אמנון ותמר)? תודה רבה

שלום וברכה! לדעת כמה מן המפרשים, הדרכת חז"ל "בן חמש למקרא בן עשר למשנה" (אבות ה', כא), משמעה שעד גיל עשר הילד אמור לסיים את כל התנ"ך. כך כותב רש"י בפירושו למשנה זו: "בן עשר למשנה - דודאי באלו חמשה למד המקרא". וכך יותר מפורש במשנת יעבץ שם: "מקרא - הוא התנ"ך, תורה שבכתב בכלל", וכן בספר נחלת אבות לאברבנאל: "שבחמשה שנים בהיות למודו כהוגן ידע לקרוא כל הכ"ד ספרים". וכן במפרשים נוספים. יש מן הפוסקים שפסקו כך להלכה, שהאב חייב לדאוג לכך שבנו ילמד את התנ"ך כולו (עיין רמב"ם הל' תלמוד תורה א', ז; ט"ז יו"ד רמ"ה, ב), אם כי פוסקים אלה לא הגדירו במפורש את הגיל שבו יש ללמד את התנ"ך לילדים. לעומת זאת, יש מפרשים ופוסקים שנקטו שאין חיוב על האב ללמד לבניו את כל התנ"ך (ראה רש"י קידושין ל' א, ד"ה "תורה"; ש"ך יו"ד רמ"ה, ה). אכן בפרקי הנבואות יש יותר קושי ללמד את הילדים לעומת החלקים הסיפוריים שבתנ"ך. אבל אפשר בהחלט ללמד אותם את המשמעות של הנבואות, התוכחות והנחמות וכדומה. אני לא רואה הבדל מהותי בין לימוד של נושאים אלה לבין לימוד של משניות וכדומה, שגם שם כמובן לא מדובר בסיפורים. כשם שאת ההלכות שבמשנה אפשר להסביר לילד בצורה מוחשית כך שהוא יבין במה מדובר, כך גם את הנבואות אפשר להסביר לו בצורה מוחשית שתתאים לגילו. אבל כמובן, הדבר תלוי באופיו של הילד וביכולת של המלמד להעביר לו את הדברים. אם אתה מרגיש שבפרקים הללו הילדים מאבדים עניין ומתקשים להבין, ואילו במשניות וכדומה הם מתעניינים ומבינים יותר, אפשר לדחות את לימוד פרקי הנבואה לשלב מתקדם יותר. לגבי ענייני הצניעות שבפרקים אלה - אכן ישנם פרקים בנביאים שיש קושי ללמד אותם לילדים צעירים. אני לא רואה שענייני עריות מוזכרים "כמעט בכל פרק" כפי שכתבת, אבל אכן ישנם איזכורים של עניינים אלה לא פעם, אם כתוכחה על חטאים בתחום זה ואם כדימוי כללי של התנהגות עם ישראל להתנהגות של זנות ופריצות. כאשר מדובר בפסוק או שנים, שעוסקים בתיאור כללי של חטאים מסוג זה, אפשר להסביר זאת לילדים, וכפי שהדגמתי בתשובות הקודמות. אך לעיתים ישנם תיאורים ארוכים ומפורטים שקשה להסביר אותם לילדים - הבולט שבהם הוא יחזקאל פרק כ"ג. במקומות כאלה אפשר לומר לילד שזהו פרק שאינו מתאים לגילו ולדלג עליו, או להסביר בקצרה את הרעיון של הפרק, שהוא מדמה את ממלכות ישראל ויהודה לנשים שעוזבות את הבעל ואת המשפחה ומבלות עם גברים אחרים, שזה דבר חמור מאד. מבחינה זו, ייתכן שהדרכת חז"ל ללמד לילדים את כל התנ"ך כולו עד גיל עשר, התאימה יותר בעבר, כאשר כפי הנראה ההתבגרות הנפשית של הילדים היתה בגיל מוקדם יותר מאשר כיום. ייתכן שבזמננו באמת חלקים מסוימים מתאימים להילמד בגיל יותר בוגר. אבל העיקרון צריך להיות ברור, שהתנ"ך הוא אבן היסוד של התורה והיהדות, ולפיכך אין לדלג עליו וללמד את התלמידים רק משנה וגמרא וכדומה.