בתענית כ ע"א מצינת הגמרא משל על עץ הארז והקנה שכאשר מגיעה רוח דרומית היא עוקרת את הארז ואילו הקנה הגמיש יעמוד ברוח זו. מדוע בחרה הגמרא דוקא בארז? מדוע הגמרא נתנה משל זה שבמציאות ככל הנראה לא נכון. ברור שעץ הארז החזק יחזיק מעמד יותר מהקנה החלש. אלא אם יש 2 קנים באותם נתונים של עובי ושורשים ואחד יש בו תכונת הגמישות הוא יצליח עד גבול מסוים לעמוד ברוחות מאד מסוימות (ואולי הקנה השני יצליח לעמוד יותר טוב מהקנה הגמיש בתנאי אחרים). מדוע הגזימה הגמרא במשל ולא שיקפה את המציאות?

שלום חז"ל דורשים את דברי הנביא ומגלים לנו שבקללתו של אחינו הנביא אחיה טמונה ברכה גדולה, ובברכתו של בלעם הרשע טמונה קללה גדולה. אך חשוב מאד לזכור שאין מקרא יוצא מדי פשוטו. ובוודאי שהקב"ה הכניס בפיו של בלעם ברכה, ואחיה מתאר תקופה של קללה; בוודאי ששאנו מעדיפים שהתקיים בנו 'מה טובו אוהליך', ולא להיות בתקופה שבה מתקיים 'ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה'. ברור שעדיף להיות קבוע, יציב וחזק כארז, ולא לנוד 'כאשר ינוד הקנה במים'. חז"ל באו לומר לנו עומק נוסף, שגם בתוך הברכה יש דברים מסוכנים והורסים שיכולים לצוץ בעתיד. ולעומת זאת גם בקללה יש שורש של טוב שיביא ברכה לעולם. יום טוב