בבית כנסת בו אני מתפלל, בתשעה באב, יש מנהג עתיק שמי שולה לתורה בבוקר חייב לעלות גם במנחה, גם אם העולה הראשון אינו כהן, ואף על פי שישנו כהן נוכח. ופעמים רבות אכן הגבאי מעלה ישראל במקום כהן בשחרית גם אם כהן נוכח, ומקפיד לעלות אותו ישראל לעליה ראשונה גם בתפילת מנחה, למרות נוכחות הכהן. לפי ההלכה, במקרים מסוימים, מותר לעלות ישראל במקום כהן אפילו בנוכחות הכהן, אם כי הכהן חייב למחול על כבודו. אך לא מצאתי מקור למנהג הנ"ל להפקיד שאותם האנשים עולים גם בשחרית וגם במנחה דווקא בתשעה באב. מה מקור מנהג זה? ראשונים? אחרונים? תודה!

למיטב ידיעתי אין לכך שום מקור, ומדובר בהנהגה שאינה כהלכה. ככל שניתן - בנועם - לבטלה, רצוי שהדבר ייעשה. אך כאמור - בנועם. ככלל, העלאת ישראל במקום כהן, בזמן הזה, נדירה מאוד וחריגה. כמעט יחיד היה הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שעליו קראתי כי בבית הכנסת שבביתו אכן נהגו בו כעיקר הדין והעלוהו ראשון גם במקום כהנים (ואולי גם זה רק לעתים), ואולם מכך אין ללמוד לאחרים, שכן הרב עובדיה היה "חד בדרא", מה גם שלמיטב ידיעתי גם בו לא נהגו כך - ככלל - בבתי כנסת אחרים. נכון אפוא, ככלל, לבטל הנהגה כזו, ושוב - בנועם.