בשו"ע נפסק שאין שואלים בשלום אישה כלל. ראיתי שישנם פוסקים האומרים שלא דרך חיבה מותר במיוחד היום שדרישת שלום היא מעשה יומיומי. מאידך, ידועים דברי הרב קוק שדרך ארץ נדחית מפני הערך של צניעות ולכאורה הוא לא חילק בין דרך חיבה או אופן אחר. אם כן , האם במקום העבודה שחייבים להתייחס לעובדות בנימוס, יש להתחמק משאלת שלום מכל סוג שהוא או אפשר ביטויים אחרים כגון "מה הענינים", "מה נשמע" וכד’. וכן במצב ששאלת שלום מתבקשת כגון אחרי מחלה,פציעה וכד’ האם אפשר להתיר?

ב"ה שאלה זו תלויית-אדם-מקום-חברה-תקופה. מחד גיסא, בחברה בה הנוהג הרווח והשיגרתי הוא שאין כל שיג ושיח בין גברים ונשים, הרי שפריצת גדר זו - אכן היא פריצת גדר; לאידך גיסא, בחברה בה הנוהג הרווח והשיגרתי הפוך, הרי שוודאי מדובר בעלבון בולט וצורם שמנוגד לא רק לדרך ארץ אלא גם להלכה. משל למה הדבר דומה? להנחיית הרמב"ם, המפורשת בהלכות אישות, שאשה צנועה אינה יוצאת מביתה לשוק יותר מפעמיים בחודש - ופוק חזי מאי עמא דבר, ממש היפוכו של דבר וזאת בכל החוגים הדתיים כולם ללא כל יוצא מן הכלל, שכן לכל ברי שדברי הרמב"ם נכתבו על רקע הליכות המקום והזמן והחברה שלו וזאת לעומת השינוי המהותי בזמננו-חברתנו-תקופתנו. לשון אחר: "השתנו הטבעים" החברתיים-הלכתיים. יודגש כי אמירה זו ומדיניות זו אסור להם שיהיו כלל גורף, שכן אז אחריתו מי ישורנו, חלילה. ועם זאת, בשום שכל ובמשורה ואחר בדיקה פרטנית ורבת-אחריות, ישנם מקרים בהם ייאמר, כנדון דידן. אגב, מאחר שצויין שמו של הרב קוק, הרי שנכון לציין כדבר שבעובדה את הליכותיו, שהוא עצמו פרש בשלום נשים, על פה וגם בכתב. בברכה,