הלכתי, ואז הגיע רוח חזקה ופתחתי את הפה כדי לדבר ובדיוק נכנס לי לפה חרק, לא היה לי דרך להוציא אותו, א. מה הבעיה ההלכתית של זה? ב. ומה אני צריכה לעשות עכשיו?? (אחרי שבלעתי אותו כבר)

שלום רב. ראשית כל השאלה מעידה על יראת שמיים, תבורכי על כך. א. כיון שמדובר על אונס גמור, לא נחשב שעברת על איסור וגם אין בכך 'טמטום הלב'. ב. טוב ללמוד הלכות תולעים ולהתפלל על כך שלא נכשל בעניינים אלו. מקורות: הנה בשו"ת רב פעלים (סוד ישרים ח"ד סי' ו') כתב בנידון אדם ששתה משקה שהיתה בו נמלה או יתוש באופן שהיה אונס גמור שלא היה יכול להזהר, וז"ל: "שאין זה מטמטם את הלב אם הוא אונס גמור שאינו יודע כלל מן האיסור והטמא וגם אין לו לתלות בו גרמא שהוא גרם לעצמו שיכשל בשגגה ואכל אותו דבר האיסור והטמא. לא ישרה על האדם אותו כח הטומאה של אותו דבר ואין רשות לכוח הטומאה ליכנס בו ולא להיות נוגע בו". כל שכן בנידון השאלה כאשר היה מדובר ברוח שאינה מצויה שהכניסה חרק לפה. עם זאת יש לציין שדנו האחרונים ביחס לטמטום הלב אף באופן שנכשל באונס גמור דנו האחרונים מה מטמטם במאכלות אסורות האם עצם המאכל האסור או שהציווי האלוקי שחל עליו הוא הגורם לטמטום. ונפ"מ בזה בנידון השאלה או למי שמותר לו לאכול דבר איסור כגון חולה וכדו'. והנה מדברי הרשב"א (יבמות קיד.) משמע שעצם המאכל האסור הוא המטמטם, שאסר לקחת מינקת גויה אם אפשר להשיג חלב ישראל. ודבריו הובאו ברמ"א (יו"ד סי' פ"א סע' ז'): "חלב כותית כחלב ישראל, ומ"מ לא יניקו תינוק מן הכותית, אם אפשר בישראלית, דחלב כותית מטמטם הלב". והוסיף הרמ"א: "וכן לא תאכל המינקת, אפי' ישראלית, דברים האסורים (הגהות אשי"רי). וכן התינוק בעצמו, כי כל זה מזיק לו בזקנותו. ויעוין שם בנושאי כלים וראה בספר כשרות למהדרין (שא' ח' עמ' פ"א) האריך בנידון זה והביא שיטות לכאן ולכאן. וכפי שכתבנו לעיל דעת מרן הבא"ח שאין בכך שום חשש לטמטום הלב. וכן מובא בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א בספר דרך שיחה (עמ' שמו) שאין זה מטמטם את הלב, ויישב שם את הראיות שזה מטמטם. ויש להוסיף שאפילו לשיטות הסוברות שהטמטום נובע מעצם המאכל, בכל זאת ע"י תשובה ותפילה הכל יתוקן וה' . וכבר אמרו חז"ל (מדרש רבה ויקרא כ"א ה') שהדרך לתיקון החטא היא ע"י עשיית מצווה באותו האבר, וכפי שעוררו גדולי ישראל מרן הגר"י סלאנט והחפץ חיים ללמוד הלכות הקשורות לעניין בו נכשלו, ולכן בנידון שלנו יועיל ללמוד הל' תולעים או הלכות כשרות באופן כללי או שמירת הלשון. בברכה נאמנה,