כשיש אדם שלא יודע להתפלל, האם אפשר שחבירו יתפלל בקול והוא יקשיב ויענה אמן ויצא ידי חובה, כמו שעושים בברכות?

אמנם יש כלל בברכות הנקרא שומע כעונה. כפי שכתב הרמבם בהלכות ברכות פרק א הלכה יא: "כל השומע ברכה מן הברכות מתחילתה ועד סופה ונתכוין לצאת בה ידי חובתו, יצא..." מכל מקום, כלל זה לא חל באותו אופן על תפילת שמונה עשרה וברכות קריאת שמע כפי שנפרט להלן: כדי להוציא אדם אחר ידי חובת תפילה צריכים שיתקיימו שני תנאים, שיהיו מנין אנשים והשומע הוא אדם שאינו בקי להתפלל בעצמו. דין זה מבואר בשולחן ערוך סימן קכד ובמשנה ברורה סעיף קטן א שכתב: "הבקי אינו יוצא אפילו בדיעבד בתפלת הש"ץ. ואפילו בשאינו בקי אינו יוצא כי אם ביש עשרה בבהכ"נס. וכן כתב השולחן ערוך בסימן תקצד: "יחיד שלא התפלל... אין חבירו יכול להוציאו" אמנם דין זה נתון למחלוקת ראשונים, ויש כמה ראשונים שפסקו שיכול להוציא את חבירו בתפילה כשהוא לא בקי גם כשאין עשרה, אך לא פוסקים כן להלכה. הרמא בסימן תקצד הביא דעה זו וכתב ערוך השולחן שאפשר לסמוך עליה רק בשעת הדחק. קריאת שמע וברכותיה לגבי ברכות קריאת שמע כתב הרמבם בהלכות תפילה פרק ח הלכה ה שגם בזה צריך מנין כדי להוציא ידי חובה את השומעים, אך לא אמר דוקא את מי שאינו בקי. בסימן נט סעיף ד כתב הרמא שצריך דוקא עשרה אך ציין שיכול להוציא גם את הבקי. לגבי קריאת שמע, במשנה ברורה סימן סא סק מ כתב שיוצא בשמיעה משמע גם ללא מנין. ויש חולקים וסוברים שאין כלל דין שומע כעונה בקריאת שמע.