שלום הרב, האם מותר לקחת טלפון בשבת ולצאת איתו מחוץ לבית כדי לשמוע את ההתראה המוקדמת לפני האזעקות שצריך להכנס לממ"ד כעת במלחמה עם איראן, כיון שבשעת האזעקה מדובר על זמן קצר ביותר עד שהטיל נוחת? שמעתי שיש רבנים שמנחים לכתחילה לצאת עם פלאפונים לבית הכנסת, ומאידך יש רבנים שאוסרים, אשמח שהרב יעשה לי סדר?

שלום וברכה, בימים אלו, כשעם ישראל "כארי יתנשא" במבצע "שאגת הארי" ואנו רואים עין בעין את השגחת ה' עלינו, מוטלת עלינו חובה כפולה: שמירה על חיי אדם ושמירה על קדושת השבת שהיא מקור הברכה. ראשית, יש להדגיש כי אין היתר גורף לנשיאת מכשירים ללא צורך אמיתי, היתר כזה עלול לגרום לזילות בכבוד השבת ולמכשולים באיסורי דרבנן. לכן, במקומות שבהם קיימת מערכת כריזה להתראה מוקדמת לפני האזעקות, או מכשירים ייעודיים בבתי הכנסת בסמיכות לבית המייתרים את נשיאת המכשיר האישי, אין לצאת עם פלאפון. מבחינת דיני מוקצה, נראה בפשטות שכיום פלאפון מוגדר ע"פ רוב כ"כלי שמלאכתו לאיסור", ומותר בטלטול "לצורך גופו" או ל"צורך מקומו". וצורך "גופו" הוא גם לספק שימוש עתידי בשבת. אולם, מכשיר יקר שהאדם מקפיד עליו לשימושו הייעודי בלבד, הגדרתו כ"מוקצה מחמת חיסרון כיס" ואסור בטלטול כלל. כדי להתיר את נשיאתו במקרים של צורך, יש להניח בתיק מערב שבת חפץ היתר הנצרך לשבת (כמו ספר או אוכל), ובכך להפוך את התיק ל"בסיס לדבר האסור והמותר" שמותר לטלטלו. לגבי טלטול מרשות לרשות, אכן מצינו בפוסקים שהתירו לצוותי הצלה במקום שיש עירוב, לשאת את המכשיר כדרכם לצורך כוננות. ובמקום שאין עירוב, יש לשאת את המכשיר בשינוי מדרך החול. כל זאת במצב של כוננות שגרתית, אך בעת פעילות מבצעית או הצלת נפשות ממשית, ודאי שיש לפעול במהירות המקסימלית וללא כל שינוי. אדם שאינו נושא בתפקיד רפואי או בטחוני ונמצא בקרבה של ממ"ד, אין לו לצאת מהבית עם פלאפון ובודאי במקום ללא עירוב, שכן אין היתר לעבור על איסור טלטול כדי להתפלל בציבור. ברוב המכשירים המתקדמים קיימים חיישנים המדליקים את המסך בעת הזזתם ומשנים רישומים על המסך. במצבים שיש צורך לשאת פלאפון בשבת, מכל מקום אין לגעת במסך, כיון שניתן לשמוע את ההתראה באופן אוטומטי. השינויים הדיגיטליים שנעשים בשעת טלטול המכשיר נחשבים כלאחר יד ואף אם מדובר ב"פסיק רישא" (תוצאה ודאית) מדובר באיסור דרבנן דלא ניחא ליה. אולם, אין להוציא את המכשיר מהכיס באופן יזום אם אין התראה, כיוון שהדבר גורם ברוב המכשירים להדלקת המסך ודבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים. רק במקרה של אירוע חריג ניתן לבדוק הודעה בשינוי (כגון בגב האצבע). לסיכום, במקום שיש חשש אמיתי שאדם לא יספיק להגיע למרחב מוגן בזמן האזעקה, מותר לו לטלטל איתו את הטלפון בדרכים שהזכרנו ולדאוג לכך מערב שבת (כגון להכניס לכיס המכנסיים מערב שבת, ובפלאפון המוקצה מחמת חיסרון כיס יש להניחו בתוך תיק עם דבר היתר), ולכתחילה יש להתפלל במניין הקרוב לביתו והגבאים ידאגו שיהיה מכשיר עבור כלל הציבור. חשוב לזכור: ההיתר הוא רק כדי לשמוע את ההתרעה, ואין לגעת במסך ללא צורך דחוף. בכל מקום שיש מרא דאתרא יש לנהוג כמותו. מקורות: א. לגבי טלטול ברשות הרבים, הנה כבר דנו הפוסקים (אגרו"מ ח"ד סי' פ"א, הגרש"ז ביחס לנשיאת מכשיר איתורית לצוותי כוונות ורפואה במקום שאין עירוב וכן ולצאת עמו מרשות לרשות, בשו"ת אגרות משה (ח"ד סימן פא) כתב שאנשי הצלה (חובשים וכדו') רשאים לשאת בשבת מכשיר קשר / איתורית, התחוב בבגדםף לפי שהמכשיר מהווה תכשיט המעיד על מעמדו החשוב ועל מעשיו הטובים. אולם הגרש"ז אויערבך זצ"ל והגר"י נוייברט זצ"ל (נשמת אברהם ח"א עמ' רע"ז, שש"כ מהדו"ח פרק מ' סע' ט"ז) אין המכשיר נחשב כלבוש, ולכן התירו לרופא כונן לצאת מחוץ לעירוב ואף ברשות הרבים, עם איתורית רק כשנושאו בשינוי מדרך נשיאתו ביום חול. אולם במקום שיש עירוב מותר לשאת אותו ללא שינוי, וראה לקמן, שדין המכשיר ככלי שמלאכתו לאיסור ומותר להשתמש בו לצורף גופו ומקומו. כמובן שכל האמור, הוא ביחס לצוותי כוונות, מה שאין כן, בעת פעילות של הצלה או פעילות מבצעית בטחונית וכדומה, אז יש לעשות הכל במהירות וללא שינוי. ב. ביחס לדין מוקצה: הדין הפשוט הוא, שכל דבר יקר ערך העומד לשימוש האסור בשבת כגון סכין מילה או שחיטה ומייחדים לו מקום, דינו כמוקצה מחמת חיסרון כיס, ואין היתר לטלטלו, אפילו לצורך גופו או מקומו (ראה שבת קכג. ורש"י שם, שו"ע סי ש"ח סע' א'), ואז האפשרות היחידה היא ע"י טלטול מן הצד (מ"ב שם סק"ה), או שמייחד את המכשיר מבעוד יום לשימוש קבוע המותר בשבת, ומספיק לייחדו מבעוד יום במחשבה (שו"ע סי' רנ"ט סע' א', סי' ש"ח סע' כ"ו, שש"כ כ' כ"ג). ובגדרי המוקצה כבר הארכנו במקום אחר. ולגבי מכשיר סלולרי, פלאפון, דנו הפוסקים, ובעבר רבים העלו שדינו כמוקצה מחמת חיסרון כיס, כיון שמקפידים עליהם שלא להשתמש בהם לשימושים אחרים מלבד השימוש המיועד להם (אגרו"מ סי' כ"א ג', אורל"צ ח"ב כ"ו א', חוט שני ח"ג מ"ב סק"א, שש"כ כ' י"ט). אולם בימינו שאין הפלאפון מצרך "יקר" והוא מצוי לרוב, מלבד טלפונים מיוחדים ויקרים ביותר, שהבעלים שלהם מקפידים עליהם מאד שלא לעשות בהם שימוש חריג, פשוט שיש להם דין של כלי שמלאכתו לאיסור, שהרי הכל תלוי לפי הקפדת בעל המכשיר, כמבואר במ"ב (סי' ש"ח סק"ו) בשם המג"א, שכתב בגדר "הקפדה", שאם הוא אינו מקפיד "לא הוי לדידיה מוקצה מחמת חסרון כיס", ובימינו רובא דעלמא לא מקפידים לייחד לפלאפון מקום, ומשתמשים בו לדברים נוספים כגון להניח אותו על דפים של ספר כדי להחזיק אותם, או להשתמש בו לכלי שניתן לשמור בו כרטיסים וכדו', או סתם לטלטל אותו (וע' עוד במנחת שבת סי' פ"ח סק"מ, הובא בפסק"ת ש"ח ד'). ואכן הכרעת הפוסקים בימינו וכפי שכתב הגר"י נויברט זצ"ל (שש"כ מהדו"ח כ"ח ל"ד): "מכשיר טלפון נייד (פלאפון) הרי הוא - ככלי שמלאכתו לאיסור, ולכן אם כוונו אותו מלפני שבת על מנת שישמש בשבת כשעון מעורר, אסור לעשות בו כל שינוי בשבת כגון להפסיק את הצלצול שבו, אך מותר לטלטלו למקום אחר כדי שלא יפריע לו הצלצול". יש לציין, כי מה שהתיר את הטלטול של פלאפון מצלצל, אף שאין זה לצורך גופו או מקומו שהתירו בכלי שמלאכתו לאיסור, אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א בשם מו"ר הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שכאשר הוא מצלצל והדבר מפריע לבני הבית, יש לו דין גרף של רעי, ומותר להוציאו. ג. והנה אף שהשימוש בפלאפון הוא לצורך התראה עתידית ואין זה "לצורך גופו" עכשיו, מכל מקום מבואר באחרונים, כי ההיתר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור, הוא גם אם כעת הוא אינו צריך לכי אלא רק בהמשך השבת, וז"ל השש"כ (כ' י"ב): "אך אם הוא יזדקק לכלי זה לאחר זמן בשבת לשימוש לצורך גופו, מותר לטלטלו לשם שמירתו, כי טלטול זה נחשב "לצורך גופו". ועיין בהערות (שם כט) שהביא לכך מקורות בפוסקים, והרחיב בעניין זה, ושכן משמע בתוס' (שבת ס. ד"ה לא בסנדל), שכל שיש לו איזה הנאה מהכלי, הרי הוא גם בכל ההיתר "לצורך גופו". ד. במידה שאכן מדובר בפלאפון שדינו כמוקצה מחמת חיסרון כיס, או באופן שאינו צריך באמת את המכשיר אף לצורף עתידי, יש פיתרון המבואר בשו"ע (סי' ש"ט סע' ג', סי' ש"י סע' ח'), על ידי הוספת חפץ היתר מערב שבת שהוא חשוב לו יותר בשבת. במצב כזה, התיק או השקית הופכים להיות 'בסיס לדבר האסור והמותר', כיוון שחפץ ההיתר חשוב לאדם יותר מהמוקצה, מותר לטלטל את התיק כולו. והנה דעת אחרונים רבים, שאין החשיבות נמדדת לפי השווי הכספי, אלא לפי הצורך של האדם בחפץ באותו רגע. לכן, גם בקבוק מים זול נחשב חשוב יותר מארנק, כיוון שהמים משמשים אותו כעת בשבת והכסף אסור בשימוש (ראה פמ"ג סי' רע"ז סק"ח, אגרו"מ או"ח ח"ה ס"ו כ"ב, שבט הלוי ח"ח נב, שש"כ כ' ס"א). ולכאורה הטלפון יותר חשוב לו בפרט במציאות הנוכחית שהוא זקוק לו, אמנם כבר שאלתי בעבר את הגר"א נבנצל שליט"א והשיב שמסתכלים על אותו דבר שמותר לגמרי בשבת ולא על הכלי האסור אף שהוא ודאי יותר יקר לו באמת. חשוב להוסיף, שהיתר זה תקף רק כאשר אי אפשר להוציא את המוקצה בנפרד. כפי שמבואר בבית יוסף (סי' ש"י) בשם תשובת הרא"ש, וכן פסק מרן השו"ע (שם), שאם ניתן לנער את המוקצה מתוך הכלי, אין היתר לטלטלם יחד, גם אם חפץ ההיתר חשוב ומשמעותי יותר. אולם, במקום שבו הניעור יגרום להפסד הכלי, מותר לטלטל את הכלי. כמבואר בשו"ע (סי' ש"ט סע' ג') לגבי סל של פירות שיש בו אבן, אם מדובר בפירות רטובים ורכים (כתאנים וענבים) שיימעכו וייפסדו אם ינערו אותם, מותר לטלטל את הסל יחד עם האבן. והנה לכאורה בנידון דידן, לכאורה יש מצבים שניתן לנער את הפלאפון בלי שיפסד. עם זאת, מצינו בפוסקים שניתן ליצור לכתחילה מערב שבת בסיס לדבר האסור והמותר, כדי לאפשר את טלטול המוקצה בשבת. כמבואר בשו"ע (סי' רס"ה סע' ג') שהתיר להניח כלי עם חפץ היתר תחת הנר כדי שהשמן יטפטף לתוכו ויהיה מותר בטלטול אגב ההיתר, וז"ל המ"ב (שם סק"ו): "ואם יש בכלי דבר המותר מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן דהא יכול לטלטלו אגב ההיתר אם הוא בענין שמותר לטלטל בשבילו כמו שכתב בסוף סימן ש"י". וראיתי שהרה"ג מאיר פנסחי שליט"א (בתשובה שפירסם באתר מוסדות ברכת אברהם), והביא לכך עוד ראיות משו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' פג) שהתיר להניח מערב שבת סכין מילה בתיק עם חפץ היתר חשוב כדי לטלטלו לאחר המילה, וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות יצחק מוקצה פי"ב), ושכן כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שולחן שלמה סי' שח הע' י"ג), לגבי מוצרים האסורים בטלטול המונחים בדלת המקרר, שאין חובה לנערם מערב שבת אם ההיתר חשוב יותר, וסברא זו מתחזקת במקום הפסד, כמבואר ברמ"א (סי' שא סעיף לג), וכל שכן במקום שיש צורך חיוני עבור התראה מוקדמת בפלאפון כאמור. ה. ונחלקו הפוסקים, האם ההיתר לטלטל לצורך גופו או מקומו הוא לכתחילה או רק באופן שאינו מוצא כלי היתר אחר, הנה כתב המ"ב (סי' ש"ח ס"ק י"ב) שהיתר זה, "מיירי שאין לו כלי היתר לתשמיש זה דאל"ה אין לו להשתמש בכלי זה". וכן פסק כה"ח (שם ס"ק כ"ב). ועיין בשש"כ (כ' ח' ובהערתו י"ט) שפסק כדעה זו, והעיר על דברי המ"ב והביא אחרונים שתמהו על הראיה שהביא המ"ב לדבריו, משום שאין הלכה כרבי אליעזר. מאידך המהרש”ם (בדעת תורה ג') בשם התוספות שבת, כתב שהיתר זה הוא לכתחילה, וכן העלו לדינא בקצוה"ש (סי' ק"ח י"ד), וכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל (חזו"ע שבת ח"ג, ילקו"י סי' ש"ח סע' ג'). ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' כ"א), דייק מדברי המ"ב ממה שכתב "ומיירי שאין לו", ולא כתב "ומיירי שאין יכול להשיג", משמע שאין לטרוח הרבה בהשגת כלי היתר. ורק אם מוצא כלי היתר בלי לטרוח יותר מידי, ולכן הסיק, שאם אין לו כלי היתר, "אף שיכול לשאול אצל אחר, מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור". ונראה ששורש מחלוקתם האם ההיתר לטלטל לצורך גופו או מקומו, היינו שאין כאן מוקצה כלל, או שעדיין יש בכלי זה גדר של מוקצה והתירו במקום צורך לעשות בכלי זה פעולה שניתן לעשותה גם בכלי שמלאכתו להיתר. ו. חשוב להעיר, כי כל ההיתרים שהבאנו לגבי הזזת הפלאפון ועיון בשעון שבו, זהו בתנאי שאיננו צריך ללחוץ על גבי מקשים ואינו צריך להוציא את הטלפון מהכיס, כיון שבכך ברוב הפלאפונים יש חיישן שמדליק את התאורה ואת המסך בפלאפון ואפילו שמדובר בתרי דרבנן, מכל מקום כיון שזה פסיק רישא, יש בכך מחלוקת גדולה בפוסקים. במקום שיש ספק ביטחוני כגון שיש אירוע חריג, ניתן לבדוק את ההודעה ע"י שינוי כגון שימוש בגב האצבע, אך זה רק במקרים נדירים, ואין להתיר זאת בספק אם מותר לצאת מהמרחב המוגן וכדומה, כיון ש"שבות דשבות" התירו רק לצורך גדול ולא במקרה של חוסר נוחות. כמובן שאין אנו מדברים על ספק נפשות, שאז מותר לחלל שבת בכל עניין. בכל מקום שיש מרא דאתרא יש לנהוג כמותו. יש לציין, כי ברוב הפלאפונים המתקדמים, יש הרבה חיישנים, וחלקם אף מדליקים את המסך באופן אוטומטי בעת הזזת המכשיר, אולם כיון שאין זה פסיק רישא ואינו מתכוון ומדובר בתרי או בתלת דרבנן, אין בכך איסור. אולם אין להוציא את המכשיר מהכיס כיון שהדבר גורם ברוב המכשירים להדלקת התאורה במכשיר, וזה תלוי במחלוקת הפוסקים. רק במקרה של אירוע חריג וספק ביטחוני ניתן לבדוק הודעה בשינוי. בברכת השבת,